עמ"נ 273/06

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית תל אביב בעניין ארנונה שהוטלה על נכס למגורים בשנת 2005. הבית, הממוקם ברחוב פרידמן 41 בתל אביב ובבעלותו של המערער, מורכב מדירת קרקע וממרתף. המחלוקת העיקרית נסובה סביב סיווג המס המתאים של המרתף ושלוש "חצרות אנגליות" צמודות (מרפסות קטנות). החלטת ועדת הערר, שניתנה בשנת 2006, קבעה כי יש לחייב את המרתף במס בשיעור של בית ישן – עליו ערערה המערערת – וכי יש לחייב את החצרות האנגליות כמרפסות, דבר שהוועדה מצאה מאוחר יותר כשגוי. פסק הדין, שניתן בשנת 2009, בוחן בדקדקנות את סוגיות הערעור הנוגעות למיסוי המרתף והחצרות האנגליות, תוך התעמקות בפרטי הנכס והדינים החלים. לגבי המרתף, בית המשפט מקבל את החלטת ועדת הערר ולא מוצא סיבה לשנות את סיווג המס. עוד מציינת השופטת כי הפרשנות המוצעת על ידי המערער לפסק הדין אינה הגיונית ואינה מוצדקת. עם זאת, השופט מציע כי עד לתיקון צו הארנונה, על העירייה לגבות תעריף נמוך יותר - זה של "מרתף וילה" - כדי למנוע חוסר הגינות. בעניין החצרות האנגליות פסק השופט לטובת המערערת, בקובעו כי יש לסווגן כחצרות ולפטור אותן מארנונה. ההחלטה מתבססת על כך שהעירייה לא ערערה על החלטת הוועדה הקודמת, שסיווגה את החצרות כחצרות, ועל ייעודן הפונקציונאלי של החצרות האנגליות כפי שהוגדר בתקנות. בנוסף, השופטת שוקלת את טענותיה של המערערת בנוגע למדידת שטחי הנכסים, תיקון הפרוטוקול והערות הוועדה על התנהלותה. השופט מורה לעירייה להשתמש במדידות השמאי של המערערת לצורך מיסוי ודוחה את שתי הטענות האחרות, בדבר תיקון הפרוטוקול והערות הוועדה, ואינו מוצא בהן כל הצדקה. למרות הקבלה החלקית של הערעור, השופט פוסק למערער הוצאות חלקיות, תוך שהוא מבקר את הערותיה המיותרות של הוועדה על התנהלות המערער. העירייה חויבה לשלם למערער הוצאות בסך 10,000 ₪. פסק הדין מסתיים בהדגשה כי הצלחתו החלקית של הערעור וההערות המיותרות מצדיקות תוצאה זו, חרף הפער הכספי.