בר"ע 37133-12-16

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לדחיית הבקשה כדין. עניינו של המבקש יוחזר לוועדה לבחינת החמרה רפואית במצבו של המבקש. השופטים מבהירים כי התוצאה מקובלת עליהם, אך הם חולקים על ההיגיון שעמד מאחורי פסק הדין של בית הדין האזורי. הם מסבירים כי לנורמות משפטיות יש לכאורה תחולה פרוספקטיבית, ולא רטרוספקטיבית. זאת משום שחקיקה רטרואקטיבית נוגדת את עקרונות היסוד של השיטה. לפיכך, אלא אם נאמר אחרת, חוק נכנס לתוקף ביום פרסומו. במקרה זה, הדין החל הוא זה שנכנס לתוקף בשנת 1992, הקובע כי תיקון חל רק על מי שהגיש תביעה לאחר יום התחילה, כלומר לאחר כניסת התיקון לתוקף. מאחר שנכות המבקש נקבעה לפני מועד תחילתו של התיקון משנת 1992, קבעו השופטים כי התיקון אינו חל במקרה זה. עוד מציינים השופטים כי מצבו של המבקש אינו ישים להוראת מעבר בתקנות, העוסקת ביחס שבין התקנות הישנות לחדשות. השופטים חולקים גם על טענות המבקש בדבר אפליה, וקובעים כי הוראות התחילה והתחולה משמשות איזון הכרחי, ואינן מקרים של אפליה, אלא הבחנות מותרות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.