ת"א 55653-03-15

תקציר

התובעת, פנימייה ישיבת פורת יוסף, תבעה את רשות מקרקעי ישראל לשיפוי בסך למעלה מ-6 מיליון ₪ בעסקת שינוי ייעוד וניצול קרקע. התובעת חכרה מגרש בירושלים משנת 1954 לצורך הקמת פנימייה. בשנת 2007 ביקשה התובעת לשנות את ייעודה להקמת בנייני דירות על המגרש. הבקשה אושרה בשנת 2012, אך התובעת התנגדה לתשלום דמי היתר בסך למעלה מ-6 מיליון שקל שגבתה רמ"י, סכום שלטענתה היה מופרז. התובעת טענה כי האגרה הייתה צריכה להיות מחושבת על פי ערכי הקרקע בשנת 2009 ולא על פי המועד הקובע של שנת 2011, מה שהיה מביא לתשלום נמוך יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי השיהוי בטיפול בבקשת התובע לא נבע מרשלנות מצד מנהל מקרקעי ישראל וכי ערכי הקרקע לא עלו לרעת התובעת בתקופה זו. לפיכך, טענת "המועד הקובע" נדחתה. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת כי יש לחשב את המצב הנכנס על בסיס שימוש מוסדי בשיעור של 220%. הראיות הראו כי הזכויות שהוענקו לתובע על פי חוזה החכירה המקורי בשנת 1954 אפשרו קצב בנייה נמוך יותר, וקביעת מנהל מקרקעי ישראל בדבר 100% זכויות בנייה הייתה סבירה. נקודת מחלוקת נוספת הייתה האם יש לחשב את ירידת ערך הקרקע על בסיס השטח הנקוב בחכירה המקורית (630 מ"ר) או בחכירה החדשה (472 מ"ר). בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי ההפחתה הייתה צריכה להתבסס על שטח החכירה המקורי. לפיכך חויבה רשות מקרקעי ישראל לשלם לתובע סך של 530,517 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד החלטת ועדת ההתנגדויות. התובעת חלקה גם על דרישת מנהל מקרקעי ישראל להעמיד ערבות בנקאית לביצוע עבודות פיתוח באגודה, אשר לטענת התובע נגרמו להן עלויות מיותרות. בית המשפט הסכים חלקית וקבע כי זכותה של רמ"י לבקש ערבות בנקאית להבטחת ביצוע העבודה, אך הסכום היה צריך להיות יחסי לחלקו של התובע בבעלות בקרקע. משכך, חויבה רשות מקרקעי ישראל לפצות את התובע בסך 96,372 ₪ בגין ההוצאות העודפות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. לבסוף הורה בית המשפט לרשות מקרקעי ישראל לשלם לתובע את הוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ₪ והחזר חלקי של הוצאות המשפט.