ע"א 650/83

תקציר

עניינו של מפעיל תחנת דלק (המשיב) בתביעת פיצויים מהוועדה המקומית (המערערת) בגין שינוי בנתיבי התנועה כתוצאה מתכנית בניין עיר. התוכנית, שלא חלה על חלקת הקרקע של התחנה, צמצמה בעקיפין את בסיס הלקוחות של התחנה והובילה להפסד כלכלי. המשיב תבע פיצויים לפי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה, אותו אישר בית המשפט המחוזי. אולם בית המשפט העליון, בפסק דין שכתב השופט ש' נתניהו, חלק עליו. בית המשפט פירש את החוק כמחייב פגיעה בקרקע עצמה, כגון חסימת אור, אוויר או נוף, ולא נזק כלכלי עקיף. מאחר שתכנית הבנייה לא חלה ולא הגבילה את השימוש בקרקע, היא לא היוותה "פגיעה במקרקעין". לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור ודחה את תביעת המשיב לפיצויים. ההחלטה התבססה על העובדות הספציפיות ולא התייחסה לטענות אחרות הנוגעות לזכויות במקרקעין או לפרשנותם של סעיפים 200 ו-201 לחוק התכנון והבניה. השופט נתניהו הציע לחייב את המשיב בהוצאות המערער הן ברמת המחוזי והן ברמת בית המשפט העליון, צמודות ריבית.