חדל"פ 12275-01-22

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לקבל את הבקשה להורות כי החוב לנושה אינו בר השבה כאמור. החוב המדובר נצבר במרמה ונופל תחת הקטגוריה של אי-הפטר כמפורט בסעיף 175 לחוק חדלות פירעון, הקובע כי חובות שנצברו במרמה, או שמקורם בעבירות כגון גניבה או עבירות מין או אלימות, פטורים מתשלום. בית המשפט קיבל החלטה זו לאחר שבחן את ההצדקות להחרגת חובות אלה, הכוללות שיקולים מוסריים וחברתיים, הצורך בגמול ואינטרס ההרתעה. המונח "הונאה" פורש באופן רחב כך שיכלול מקרים של חוסר יושר קיצוני, שאינו מוגבל למצג שווא אלא מתרחב למצבים שבהם קיים פגם אינהרנטי של חוסר יושר במעשה עצמו. במקרה זה, חובו של היחיד לנושה נבע ממעילה בנאמנות ונגרם לו שלא ביושר, מה שהופך אותו לחוב שנוצר במרמה. זאת ועוד, עיתוי בקשת הנושה, שהועלתה במהלך הדיון בבקשה למתן צו הבראה כלכלי, אינו עילה מוצדקת לדחייה, שכן אין חובה חוקית להגיש תביעה נפרדת בגין אי הפטר. חוק חדלות פירעון אינו קובע מועד אחרון לבקשות מסוג זה, ובית המשפט מוצא כי העלאת התביעה במהלך הדיון בשיקום המשק היא ראויה. משכך, חובו של היחיד כלפי הנושה, כפי שפסק בית המשפט המחוזי, אינו בר הפטר.