ע"פ 3820-09-14

תקציר

הנאשם ביקש לחזור בו מהודאתו, אך בית המשפט לא התיר זאת מאחר שלא התקיימו נסיבות חריגות, כנדרש בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי. טענת הנאשמים כי לא הודו באופן מלא בעבירות המיוחסות להם סותרת את הפרוטוקול, וההודאה הייתה גם חוות דעתו של סניגורו הקודם. בית המשפט קבע כי ההודאה נגבתה מרצון וכי נראה כי הנאשם אינו מעוניין להוכיח את חפותו. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה. בהתייחסו לגזר הדין, בחן בית המשפט מקרים קודמים כדי לקבוע את העונש ההולם. בגין עבירת הנטישה לאחר פציעה – שבית המשפט קבע כי חמורה יותר ממקרים דומים אחרים – הופחת עונשו של הנאשם ל-26 חודשי מאסר. זאת בשילוב עם עונש של 7 חודשי מאסר בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, ובסך הכל 33 חודשי מאסר. תקופת הפסילה בפועל נקבעה על 9 שנים ו-3 חודשים, שתוקנה מטעות אריתמטית במשפט הראשון. שאר מרכיבי המשפט נותרו ללא שינוי. לפיכך, הערעור על גזר הדין התקבל באופן חלקי.