ח"נ 43805-02-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט (כבוד השופט משה אשר סרוגוביץ) בתיק מ"י נ' בועז חיון, המתמקד בעקרונות המשפטיים וביישומם בסוגיית התיישנות בעבירות ברירת קנס. ### **1. רקע עובדתי ותמצית הסכסוך המשפטי** המקרה עוסק בדוחות חניה שנרשמו על שמו של בעל רכב (מר סגל), אשר במסגרת הליך משפטי הוכיח כי לא הוא היה המחזיק ברכב בעת ביצוע העבירות, אלא נאשם אחר (מר חיון). לאחר זיכויו של בעל הרכב המקורי, הגישה המדינה כתבי אישום נגד המחזיק בפועל (מר חיון). הנאשם העלה טענה מקדמית של התיישנות, בטענה כי חלפה שנה ממועד ביצוע העבירות המקוריות. ### **2. העקרונות המשפטיים המרכזיים** #### **א. סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי כ"דין ספציפי" (Lex Specialis)** בית המשפט מדגיש את העיקרון לפיו בעבירות "ברירת קנס", ההסדר הקבוע בסעיף 225א לחסד"פ גובר על הוראות ההתיישנות הכלליות הקבועות בסעיף 9 לחוק. סעיף זה מהווה הסדר ממצה וייחודי לעבירות אלו. #### **ב. הארכת תקופת ההתיישנות בנסיבות של סתירת חזקת בעלות** סעיף 225א(א) לחסד"פ קובע כלל דו-שלבי: 1. **הכלל הכללי:** תקופת התיישנות לעבירת קנס היא **שנה אחת**. 2. **החריג (הרלוונטי לענייננו):** בעבירות תעבורה, כאשר בעל הרכב הרשום הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה (קרי, הוכיח שמישהו אחר החזיק ברכב), **תוארך תקופת ההתיישנות לשנתיים** מיום ביצוע העבירה, לצורך הגשת כתב אישום או המצאת הודעת קנס כלפי הנהג בפועל. ### **3. חידושים ויישום משפטי** #### **א. פרשנות תכליתית של הרציונל להארכת תקופה** בית המשפט קובע חידוש פרשני חשוב: הרציונל מאחורי סעיף 225א(א) סיפא אינו רק טכני, אלא מהותי. מטרת המחוקק הייתה לאפשר למערכת האכיפה "מרחב נשימה" של שנה נוספת במקרים בהם נדרש בירור עובדתי מורכב של זהות המחזיק ברכב. כאשר מתנהל הליך משפטי שמטרתו לקבוע את זהות הנהג/המחזיק, ההארכה לשנתיים מבטיחה כי המדינה תוכל למצות את הדין עם הגורם שאכן ביצע את העבירה, לאחר שהאחריות הוסרה מבעל הרכב הרשום. #### **ב. הבחנה בין עבירות שונות לפי מועדן** בית המשפט מפגין הקפדה על דיוק חשבונאי בתחום ההתיישנות: * הוא בחן כל עבירה ועבירה אל מול מועד המצאת ההודעה לנאשם החדש (7.1.24). * הוא קבע כי עבירה אחת שבוצעה ב-2.1.22 התיישנה (חלפו מעל שנתיים במועד ההמצאה) ולכן לא הוגש בגינה כתב אישום נגד הנאשם הנוכחי. * שאר העבירות, שבוצעו לאחר 7.1.22, נמצאות בתוך "חלון הזמן" של השנתיים שמעניק החוק. ### **4. סיכום ומסקנות** החלטה זו מחזקת את המדיניות המשפטית המעניקה עדיפות לבירור האמת העובדתית בתיקי תעבורה. בית המשפט הבהיר כי: 1. **התיישנות אינה מחסום מוחלט:** היא כפופה להוראות ספציפיות המאפשרות הארכה בנסיבות שבהן מתבררת זהות המחזיק ברכב. 2. **מיצוי הדין:** ברגע שנסתרה חזקת בעל הרכב והוכח כי צד שלישי (הנאשם) הוא המחזיק, החוק מעניק למדינה תקופת זמן מורחבת (שנתיים) להעמיד לדין את הגורם האחראי בפועל. **בשורה התחתונה:** הטענה המקדמית נדחתה, וההליכים ימשיכו לבירור לגופו של עניין, שכן המדינה פעלה בתוך מסגרת הזמנים המורחבת שמאפשר החוק במקרים של העברת אחריות פלילית מבעל רכב למחזיק בו.