סע"ש 29431-05-19

תקציר

התובעות, שתי עובדות, תבעו את מעסיקן לשעבר, הנתבעת מס' 1, חברה המשווקת ומוכרת מחשבים דקים, ואת בעליה, הנתבע מס' 2, בגין תשלומים שונים שלטענתם מגיעים להם על פי החוק והסכמי העסקתם, לרבות תשלום עמלות, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, דמי אש"ל. ופדיון חופשה שנתית. כן ביקשו מבית המשפט להסיר את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על נאשם מס' 2, בשל שימושו לרעה לכאורה במשטר התאגידי והתנהגותו המרמתית והפסולה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובעים אינם זכאים לתשלומים השונים הנתבעים על ידם, ובנוסף טענו תביעה שכנגד נגד התובעים בסך 435,196 ₪ בגין הפסדים כספיים שונים שנגרמו לכאורה לנתבעת מס' 1 כתוצאה מהתנהלות התובעים. בית הדין מצא כי הסכם ההעסקה של התובעים מזכה אותם בעמלות חודשיות בהתאם למחזור המכירות של החברה ולא מותנה בכדאיות העסקאות. בית המשפט הורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים עמלות עבור החודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2014, ודחה את תביעותיהם לחודשים אחרים, שכן מהראיות עולה כי התנהלות הצדדים והסכמיהם הצביעו אחרת. בית המשפט גם הורה לחברה לשלם לכל תובע עמלות בסך 4,465 ₪ בגין עסקאות עם הראל ולא מצא סיבה להיעתר לבקשות התובעים לסעד הצהרתי בנוגע לעסקאות עתידיות. באשר למכירת אקסלרטורים לחיל האוויר, קבע בית המשפט כי התובעים אינם זכאים לעמלות בגין עסקאות אלה, שכן הן לא היו חלק מעסקיה הרגילים של החברה של מכירת מחשבים והתובעים לא הוכיחו את מעורבותם בעסקאות ספציפיות אלה. בית המשפט דחה גם את תביעת התובעים לעמלות בגין מכירת אקסלרטורים למשרד הביטחון (חיילים ירוקים), שכן עסקאות כאלה לא הוכחו. בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצויי פיטורים מלאים, שכן החברה לא שילמה להם את מלוא זכויותיהם, והקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הנתבעת מס' 1 העלו ספקות באשר ליכולתה לשלם את שכרם ותגמוליהם של התובעים. בית המשפט הורה לחברה לשלם לתובע מס' 1 136,888 ש"ח ולתובע מס' 2 137,548 ש"ח פיצויי פיטורים, לאחר ניכוי סכומים שהופקדו בכספי הפיטורים. כן הורה בית המשפט לחברה לשלם לתובע מס' 1 סך של 12,407 ₪ ולתובעת מס' 2 סך של 12,189 ₪ כפיצוי בגין הודעה מוקדמת, מאחר שהנתבעים ויתרו על תקופת ההודעה המוקדמת. באשר להפרשות לפנסיה, קיבל בית המשפט את תביעת התובעים והורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע מס' 1 סך של 25,573 ₪ ולתובעת מס' 2 סך של 33,462 ₪, בהתאמה, מאחר שהנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח תשלום מלא של הפרשות אלה. בית הדין דחה את תביעת התובעים לקרן השתלמות, וקבע כי התנהלות הצדדים לאורך שנות ההעסקה מצביעה על ויתור על זכות זו. בית המשפט קיבל חלקית את תביעת התובעים בגין דמי אש"ל, והורה לנתבעת מס' 1 לשלם לכל תובע סך של 1,200 ₪ עבור החודשים אוגוסט-ספטמבר 2018 ונובמבר 2018, שכן מהראיות עולה כי תשלומים אלה מותנים במחזור המכירות. באשר לפדיון חופשה שנתית, בית המשפט הורה לחברה לשלם לתובע מס' 1 3,276 ₪ ולתובע מס' 2 6,552 ₪, בהתאם לזכאותם לפדיון ימי חופשה כמפורט בתלוש השכר במרץ 2019. בית המשפט סירב להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על הנתבעת מס' 2. נמצא כי התובעים לא הוכיחו כי הוא ניצל לרעה את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת או כי פעל במרמה או שלא כשורה. עוד ציין בית המשפט כי אי תשלום הזכויות לבדו אינו מהווה עילה להרמת מסך, מה גם שהנתבעת מס' 2 עשתה מאמצים לשלם את זכויות התובעים. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעתם שכנגד של הנתבעים, בקובעו כי היא חסרת כל בסיס ראייתי או תימוכין, והורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.