ב"ל 45488-07-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **פסק דין – ב"ל 45488-07-24 – דניאל חמדני נ' המוסד לביטוח לאומי** **רקע עובדתי:** התובע, מורה לספורט ומדריך כדורגל, נפגע בקרסול במהלך משחק כדורגל פרטי ב-3.7.23. הוא הגיש תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה, בטענה שהאירוע התרחש במהלך עיסוק פרטי ולא במהלך עיסוקו כעובד. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם ניתן להכיר בפגיעה שאירעה במהלך משחק כדורגל פרטי, אשר התובע טוען כי שימש לשמירה על כושרו הגופני הדרוש לעבודתו כמורה לספורט ומדריך כדורגל, כ"תאונת עבודה" במסגרת "פעילות נלווית לעבודה"? **עקרונות משפטיים יסודיים והחלתם:** 1. **הגדרת "תאונת עבודה" ו"פעילות נלווית לעבודה":** בית הדין מבסס את החלטתו על פסיקות קודמות של בית הדין הארצי לעבודה, כגון ב"עב"ל (ארצי) 22661-08-12 בניהו סימון טוב". הלכה זו קובעת כי בחינת תביעה להכרה בפעילות נלווית לעבודה צריכה להתבצע באופן דו-שלבי: * **שלב ראשון:** בחינת הקשר הסיבתי בין האירוע הכולל (הפעילות בה נטל העובד חלק) לבין העבודה גופה, על פי מבחן הסבירות. * **שלב שני:** בחינת הזיקה בין האירוע התאונתי הספציפי (הפגיעה עצמה) לבין האירוע המוכר (הפעילות הנלווית). כלומר, האם הפעילות בה אירעה הפגיעה מהווה חלק אינטגרלי מהפעילות שהוכרה כנלווית, או שמא העובד "עשה תכנית לעצמו" או שהיה ניתוק קשר. 2. **המבחנים לבחינת "פעילות נלווית":** בית הדין מסתמך על ההדגשים שניתנו בפסיקות קודמות (כמו ב"מט/183-0 המוסד לביטוח לאומי – רונית כנף") לבחינת פעילות נלווית. הלכה זו מפרטת מבחני עזר, שאינם סגורים, ובכללם: * **הקשר לעבודה או למקצוע:** באיזו מידה הפעילות קשורה לעבודתו או למקצועו של העובד. * **עידוד המעסיק:** האם המעסיק מעודד את הפעילות. * **עניין המעסיק:** מידת ה"עניין" שיש למעסיק בפעילות. * **מסגרת פורמאלית וארגון:** האם הפעילות מאורגנת באופן פורמאלי. * **מימון:** מימון הוצאות הפעילות. * **תשלום שכר ודמי ביטוח:** האם משולם שכר או דמי ביטוח בתקופת הפעילות. * **מועד ביצוע הפעילות:** האם הפעילות נעשית בזמן העבודה הרגיל או מחוצה לו. 3. **"אימון כושר פרטי" לעומת "פעילות נלווית":** בית הדין מפנה לפסק הדין ב"עבל (ארצי) 45013-06-11 ארז זנדברג נ' המוסד לביטוח לאומי", אשר קבע כי גם אם נדרשת מהעובד רמה מסוימת של כושר גופני, אין הדבר הופך אימוני כושר המבוצעים בזמנו הפרטי ובחירתו לאימונים הנערכים כחלק משגרת העבודה. פגיעה במסגרת אימון פרטי כזה אינה נחשבת לפגיעה בעבודה. **יישום העקרונות על המקרה הנדון (מן הכלל אל הפרט):** בית הדין דוחה את התביעה תוך הסתמכות על הנקודות הבאות: * **היעדר זיקה ישירה לעבודה בעת האירוע:** התובע עצמו הודה כי התאונה לא ארעה במהלך עבודתו כשכיר או כמדריך עצמאי. האימון התבצע בשעות הערב, מחוץ לשעות העבודה המוגדרות. * **חוסר הוכחה לדרישת מעסיק:** התובע לא הוכיח כי משחק הכדורגל נבע מדרישה מפורשת של משרד החינוך או כל הוראה אחרת. גם אם נדרש לשמור על כושר, הדבר לא הוכח כדרישת משרה מחייבת. * **פעילות פנאי אישית:** הוכח כי האירוע היה בגדר פעילות פנאי אישית של התובע, המהווה חלק מתחביביו. גם העובדה שהשחקנים אינם מקצוענים, והציוד אישי, מחזקים קביעה זו. * **היעדר תשלום או הכרה מצד המעסיק:** התובע לא קיבל תשלום עבור ההשתתפות במשחק, ולא הוכח כי שולמו דמי ביטוח לאומי עבור פעילות זו. * **התנהלות קודמת של התובע:** העובדה שהתובע הגיש תחילה תביעה להכרה בתאונה אישית, מחזקת את הטענה כי גם הוא לא ראה באירוע קשר הדוק לעבודתו. **חידושים או דגשים משפטיים:** 1. **החמרה בדרישות להכרה בפעילות נלווית:** פסק הדין מדגיש כי גם אם עובד נדרש לשמור על כושר גופני, הדבר אינו הופך כל פעילות גופנית פרטית לפעילות נלווית לעבודה. נדרשת הוכחה מפורשת לקשר הדוק, דרישה מהמעסיק, או לפחות עידוד והכרה מצדו. 2. **הפרדה ברורה בין "חובה" ל"רצוי":** בית הדין מפריד באופן ברור בין פעילויות שהן חובה או חלק אינטגרלי מהעבודה, לבין פעילויות שהן רצויות או מועילות לעובד באופן אישי. שמירה על כושר גופני, גם אם היא מועילה, נתפסת כפעילות אישית אם אינה מחייבת באופן מפורש או נתמכת על ידי המעסיק. 3. **הדגש על המבחן האובייקטיבי:** למרות התפיסה הסובייקטיבית של התובע לגבי הצורך לשמור על כשירות, בית הדין נוטה להסתכל על המבחנים האובייקטיביים – דרישת המעסיק, מסגרת הפעילות, תשלום, וכו' – על מנת לקבוע אם אכן מדובר בפעילות נלווית לעבודה. **מסקנה:** בית הדין קובע כי התובע לא הוכיח שהשתתפותו במשחק הכדורגל הייתה קשורה לעבודתו כמורה לספורט או מדריך כדורגל, ולא נכללה במסגרת פעילות נלווית לעבודה. לפיכך, הפגיעה אינה מכירה כתאונת עבודה, והתביעה נדחית.