ע"ו 48165-01-20

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לשני ערעורים על היתר היציאה מבית החולים שניתן לחולה נפש שביצע רצח בעבר. הערעור הראשון הוגש על ידי קורבן העבירה, והשני על ידי היועץ המשפטי לממשלה. המשיב, שהיה מאושפז בכפייה במשך 10 שנים בעקבות ביצוע העבירה, קיבל אישור מהוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לצאת לחופשות מוגבלות מבית החולים בליווי מלווה. הוועדה, שהיא גוף מעין שיפוטי, מעריכה את מצבם של החולים ומחליטה על הטיפול בהם ואשפוזם. החלטותיה נתונות לערעור, כפי שהיה במקרה זה. הערעורים נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר את החלטת הוועדה וקבע כי היא סבירה ועולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה הקודמת. בית המשפט הדגיש את חומרת האחריות של כל הגורמים המעורבים בטיפול בחולי נפש, במיוחד כאלה שביצעו פשעים חמורים, ואת הצורך לאזן בין זכויות החולה לשלום הציבור. השופט פירט את השיקולים והכללים שהנחו את החלטתו, ובהם מסוכנותו של החולה לציבור, משך האשפוז והצורך בחזרה הדרגתית לחברה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה לאפשר למשיב חופשות מוגבלות הייתה מוצדקת, שכן היא היוותה סיכון נמוך ביותר לציבור ולנפגע העבירה, במיוחד בהתחשב באמצעי הזהירות המחמירים ובהתקדמות הטיפול בחולה. פסק הדין אישר מחדש את דחיית העררים והותיר על כנו את החלטת הוועדה, ואיפשר למשיבה להמשיך ולאפשר למשיבה גישה לחופשות מוגבלות תחת פיקוח.