ע"א 3604/02

תקציר

במקרה דנן ביקש המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב אותו ואת קיבוץ נען להחזיר פסל אבן, שיצר המשיב מס' 1, למשיבים. בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לעיכוב ביצוע אך הפך את ההחלטה לאחר שנודע לו כי המבקש גרם נזק לפסל ומנסה לתקן. בית המשפט העליון בחן היפוך זה על פי עקרונות משפטיים מבוססים, וציין כי ניתן לבחון מחדש החלטות ביניים אם מתעוררות נסיבות חדשות או אם בית המשפט מכיר בטעות. בית המשפט הדגיש כי שינויים אלה הם חריגים, ובדרך כלל אינם מאפשרים שימוש לרעה בהליכים משפטיים באמצעות בקשות חוזרות ונשנות לשינויים. לאור נפילתו ונזקיו של הפסל, חל שינוי נסיבות משמעותי, הנותן תוקף להערכה מחודשת של השהייה. בית המשפט חזר על העיקרון לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת מטבעה ביצוע פסק דין, והדגיש כי חריגים דורשים הוכחה של שיקום בלתי הפיך או קשה מאוד אם הערעור מצליח. מכיוון שמצבו של הפסל מאפשר העברה ושחזור לאחר מכן ללא ערעור מוגזם, דחה בית המשפט את בקשת השהייה, וחייב את מסירת הפסל בתנאי הגנה מסוימים, כגון איסורים על השלכתו ותיעוד חובה של כל שחזור. למרות שהמבקש טען כי בית המשפט קמא נעדר סמכות להכרעתו, בית המשפט העליון חלק על כך, וציין כי הכללים הפרוצדורליים מאפשרים לערכאות ערעור לדון בשהיות אם ערכאות נמוכות יותר דוחות אותן. בית המשפט סיים את דרכו בדחיית בקשת רשות ערעור ובהטלת שכר טרחת עורך דין על המבקש בזיקה לתוצאת הערעור התלוי ועומד.