רע"א 28532-11-24

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין ברע"א 28532-11-24 (עליון) **מבוא:** פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשה לביטול פסק בוררות משלים. הסכסוך המרכזי נסוב על סוגיית פיצוי בגין רווחים מפרויקט נדל"ן משותף, כאשר השאלות המשפטיות העיקריות נוגעות להיקף הזכות להליך הוגן במסגרת בוררות, וליסודות עיוות הדין. **עיקרי הדברים והיבטים משפטיים:** 1. **מעמד פסק דין ראשון בהליך בוררות מתוקן:** בית המשפט העליון הדגיש כי פסק דין ראשון שניתן בהסכמת הצדדים, אשר קבע מתווה להמשך הליך בוררות (במקרה זה, בירור חוזר של סוגיית פרויקט יבנה), יוצר "מעשה בית דין" ביחס למתווה זה. משמעות הדבר היא שהצדדים מושתקים מלטעון טענות הסותרות את הסכמתם המקורית, כפי שקיבלה תוקף של פסק דין. המבקש, אשר הסכים למתווה במסגרתו יוגש כתב תשובה והבורר יבחן מחדש את הסוגיה, אינו יכול לטעון בדיעבד כי היה עליו להתקיים דיון נוסף, אלא אם כן ההסכמה המקורית אפשרה זאת באופן מפורש. 2. **הזכות להליך הוגן במסגרת בוררות:** * **היקף הזכות:** בית המשפט קבע כי הזכות להליך הוגן במסגרת בוררות אינה זהה בהיקפה לזכות זו בהליך שיפוטי רגיל. כללי המשחק והסדרי הדין נקבעים בראש ובראשונה על ידי הבורר, בהתאם להסכמת הצדדים. * **הסכמה לניהול יעיל בכתב:** במקרה זה, המבקש עצמו עתר לניהול יעיל של ההליך, הכולל הגשת טיעונים בכתב. כאשר ניתנה לו האפשרות להגיש כתב תשובה מפורט, הכולל אסמכתאות, ולאחר שהוגשה תגובת המשיב, בית המשפט סבר כי ניתנה לו הזדמנות סבירה להעלות את טענותיו. * **שיקול דעת הבורר בעניין קיום דיון:** ההחלטה האם לקיים דיון נוסף או להסתפק בהליכים בכתב נתונה לשיקול דעתו הרחב של הבורר. לבורר, אשר מכיר את פרטי הסכסוך ויש לו את היתרון בקביעת הדרך היעילה והצודקת לפתרון המחלוקת, נתונה הסמכות להחליט האם נדרש דיון עובדתי נוסף. הערת בית המשפט המחוזי, לפיה הבורר רשאי לקיים דיון אם יסבור שהדבר נדרש, לא נועדה להקנות לצדדים זכויות שלא הוסכמו, אלא היתה הבהרה בדבר שיקול דעתו של הבורר. * **עיוות דין:** בית המשפט שלל את טענת המבקש בדבר "עיוות דין חמור". נקבע כי עיוות דין אינו מתקיים כאשר צד מנוע מלטעון בשל הסכמה קודמת, או כאשר הבורר מפעיל את שיקול דעתו בעניין ניהול ההליך. המבקש הציג את טענותיו, גם אם לא במסגרת דיון פתוח, וסירב לקבל את בקשתו לדיון לא מהווה פגם כשלעצמו, במיוחד כאשר ההסכמה המקורית לא כללה התחייבות לקיום דיון. 3. **פרשנות החלטות הבורר:** בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן היה ללמוד מהחלטת הבורר מיום 28.1.2024 כי הוא מתכוון לקבל את העובדות שטען המבקש כנכונות. נקבע כי הבורר קבע כי גם אם יניח שהעובדות נכונות, אין בכך כדי להצריך דיון נוסף, ובכך לא נקבעה עמדה עובדתית לגבי נכונותן. 4. **התוצאה הזהה של פסק הדין המשלים:** העובדה שהבורר הגיע לתוצאה זהה בפסק הבוררות המשלים כמו בפסק הבוררות המקורי אינה מהווה פגם. בפסק הבוררות המשלים, הבורר נתן דעתו לטענות המבקש (שהוגשו לאחר ההחלטה על תיקון הפסק) ומצא לדחותן. יתרה מכך, ההסכמה המקורית אף איפשרה לבורר לשוב ולקבוע כפי שקבע במקור. 5. **הוצאות משפט:** בית המשפט הכיר בכך שההוצאות שהושתו על המבקש היו על הצד הגבוה, אך קבע כי אין עילה להתערב בהחלטה זו, במיוחד כאשר מדובר בסכום שנוי במחלוקת משמעותי. ערכאת הערעור נמנעת מהתערבות בהחלטות בנוגע להוצאות, אלא אם כן קיימת עילה חריגה לכך. **חידושים משפטיים או סוגיות חדשות:** * **אכיפת הסכמות במסגרת בוררות:** פסק הדין מדגיש את חשיבות האכיפה של הסכמות דיוניות שהושגו בין הצדדים במסגרת הליך בוררות, גם כאשר אחת ההסכמות נוגעת למתווה הדיוני הספציפי של המשך ההליך. * **הבחנה בין "הזדמנות לטעון" ל"דיון פורמאלי":** פסק הדין מחדד את ההבחנה בין הזכות היסודית להעלות טענות ולהביא ראיות (אשר ניתנה למבקש באמצעות הגשת מסמכי תשובה) לבין הזכות לדיון פורמאלי, שאינה אוטומטית ונתונה לשיקול דעת הבורר, במיוחד כאשר הצדדים הסכימו על דרך יעילה יותר של בירור. * **הגבלת היקף תיקון פסק בוררות:** פסק הדין מראה כיצד הסכמת הצדדים ואישור בית המשפט יכולים להגביל את היקף התיקון או ההשלמה של פסק בוררות, ובכך למנוע פתיחה מחודשת של כל ההליך. **סיכום:** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי. נקבע כי המבקש לא הוכיח כי נפל פגם חמור בהליך הבוררות המשלים, אשר מצדיק ביטול פסק הבוררות. ההחלטות התבססו על פרשנות הסכמות הצדדים, שיקול דעת הבורר בנוגע לניהול ההליך, והיקף הזכות להליך הוגן במסגרת בוררות.