סק"כ 46610-10-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני סכסוכי עבודה נפרדים: הראשון נוגע למפתנים, מסגרות טיפוליות וחינוכיות לנוער בסיכון, והשני נוגע לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים לחינוך מיוחד. בשני הסכסוכים היה על בית הדין לקבוע את הארגון היציג של המורים המעורבים, שלאחר מכן יהיה רשאי להכריז על סכסוך עבודה ולקרוא לשביתה. באשר למחלוקת הראשונה, בה היה מעורב מפתנים, מצא בית המשפט כי הסתדרות המורים לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיא הארגון היציג של המורים במוסדות אלה. בעוד שהאיגוד טען כי הוא מייצג את רוב המורים במפתתנים, בית הדין לא יכול היה לאמת זאת על סמך הראיות שהוגשו, שלא הבחינו בין מורים שהם עובדי מדינה לבין מדריכים מקצועיים. משכך, בית הדין לא יכול היה להסיק כי הסתדרות המורים היא הארגון היציג של המורים במפתתנים, ולכן אין באפשרותו להצדיק שביתה על בסיס סכסוך עבודה זה. המחלוקת השנייה התמקדה ביישום רפורמת "עוז לתמורה" על מורים בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים לחינוך מיוחד. בית המשפט קבע כי הסתדרות המורים לא הצדיקה את הצורך לחלק את בתי הספר הללו ליחידות מיקוח נפרדות על בסיס גיל התלמידים, במיוחד לאור העובדה שמוסדות החינוך המיוחד הם לעתים קרובות רב-גילאיים. מאחר שרפורמת "אופק חדש" כבר הוחלה על כלל המורים במוסדות הרשמיים לחינוך מיוחד, לרבות מורי בתי הספר התיכוניים, מצא בית המשפט כי סביר להחיל את אותה רפורמה גם על מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, במיוחד משום שהיא הבטיחה משאבי הוראה שווים לכל התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הוועדה הבין-משרדית הוא לקבוע מהי הדרך הטובה ביותר להשוות בין משאבי ההוראה וכי היא מילאה תפקיד זה. לפיכך, נדחתה גם הבקשה לשביתה על בסיס סכסוך עבודה זה. בסופו של דבר החליט בית הדין כי הסתדרות המורים אינה יכולה לנקוט בפעולה ארגונית בנוגע לתנאי העסקתם של מורי התיכון במוסדות החינוך המיוחד הבלתי פורמליים. פסק הדין ניתן מבלי לדון בשאלות אחרות השנויות במחלוקת, חלקן קשורות להליכים אחרים, ומבלי להתייחס להשלכות האפשריות של החלטות אלה על תיק זה. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, ונציגי ציבור מונו הן לצד העובד והן לצד המעסיק.