ת"פ 159/01

תקציר

הנאשם, סב, הודה בביצוע עבירות מין בנכדתו ש.ח. מאז שהייתה בת 7 ועד 10 שנים. העבירות כללו מעשה מגונה בכוח, אונס (הכולל החדרת אצבע לאיבר מינו של הקורבן) ותקיפה מינית. כתב האישום מפרט מקרים רבים של עבירות אלה. הודאתו של הנאשם חסכה מהקורבן את הטראומה של מתן עדות בבית המשפט. חינוכו של ש.ה. היה בעייתי, עם אם גרושה ואב חורג אלים, מה שהפך את דמות הסב לדומיננטית ואמינה. אולם הסב ניצל אמון זה וגרם לש"ה נזק נפשי קשה. היא ניסתה להתאבד בגיל 16, ופירטה את ייסוריה ביומן. הנאשם, עורך דין משכיל ואיש קהילה, עבר גם הוא טראומה בילדותו ופנה לטיפול פסיכולוגי. הוא הכיר במעשיו אך ייחס אותם לטראומה זו, וחיפש הבנה ולא הצדקה. בית המשפט, שהתרשם מהודאתו וחסך מהקורבן, מצא אותו מניפולטיבי. בהתחשב בפגיעה הנפשית הקשה, הדגיש בית המשפט את הצורך בהרתעה ובהגנה על הקורבנות, במיוחד במקרים של התעללות במשפחה. השופט הכיר במורכבות גזר הדין, תוך איזון בין ההגנה החברתית לזכויות הנאשם. הם גזרו עליו 19 שנות מאסר, עם 3 שנות מאסר על תנאי, בהתחשב בזקנתו ובהודאתו. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לש.ח. פיצוי סמלי בסך 50,000 ₪. פסק הדין ניתן בדלתיים סגורות כדי להגן על זהות הקורבן ומשפחתו של הנאשם. בית המשפט הביע תקווה כי הנכדה תמצא נחמה באומץ שהפגינה ובאפקט המרתיע של פסק הדין.