ע"א 1243/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך רכושי ארוך שנים. בשנת 2006 הגיש המשיב תביעה לפינוי אמו של המערער מדירה בה התגוררה שלא כדין בחולון במשך מספר עשרות שנים. התביעה המקורית התקבלה, וערעורה של האם נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בשנת 2010, מה שהוביל לצו פינוי. לאחר מותה בשנת 2012 הגיש המשיב תביעה חדשה לפינוי המערערת מאותה דירה, בהתבסס על פסק הדין הקודם ועל טענה לכניסה שלא כדין. המערער טען כי פסק הדין הקודם לא היווה מעשה בית משפט בעניינו. בית משפט השלום ברמלה חלק על כך ופסק לטובת המשיב, מה שהוביל לערעורו של המערער לבית המשפט המחוזי מרכז לוד. בינואר 2020 פסק בית המשפט המחוזי לטובת המערער, ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום והחזיר את התיק לדיון חוזר. לאחר מכן ביקש המערער כי שופט בית משפט השלום יפסול את החלטתו, בקשה שנדחתה בנימוק שהשופט הכריע בסוגיה משפטית בלבד ולא גיבש דעה שתשפיע על יכולתם לנהל את התיק ללא משוא פנים. המערער ערער על החלטה זו, אשר נדחתה, ואישר את זכותו של שופט בית משפט השלום לדון בתיק מחדש. הטענה המרכזית שהעלה המערער, לפיה דעתו של השופט "נעולה", לא התקבלה על ידי בתי המשפט, אשר הניחו כי השופט יפעל על פי הוראות ערכאת הערעור ויחליט בתיק בהגינות ובמקצועיות.