ע"א 287/62

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך רכוש בתוך הקהילה המוסלמית בישראל. המנוח, עבדאללה עלי שניר, שהיה נשוי לשתי נשים, הביע את רצונו להעניק במתנה את רכושו, שכלל אדמה ופרדס, לחמשת ילדיו הקטינים מאשתו השנייה לפני פטירתו. בית הדין השרעי מינה את האישה השנייה כבית מרקחת לילדיה והיא קיבלה את המתנה בשמם. עם זאת, הילדים מהנישואין הראשונים התנגדו, מה שהוביל את בית הדין השרעי לפסול את המתנה. הילדים מהנישואים השניים, לאחר שהיו בגירים, הגישו תביעה להכריז על המתנה כחוקית ולרשום את הנכס על שמם. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור בפני בית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי על פי פקודת העברת מקרקעין, מתנה במקרקעין פסולה ללא רישום, ובתי המשפט לא יורו על ביצוע ספציפי של מתנה שהתורם עצמו לא השלים. בהתבסס על דיני היושר האנגליים, נמנע בית המשפט מלהשלים מתנה חלקית, במיוחד כאשר מדובר בתמורה. גם טענות התובעים, שהתבססו על סעיפים רלוונטיים במג'לה ופסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, לא צלחו. בנוסף, נדחה גם הערעור שכנגד בדבר אי פסיקת הוצאות לנתבעים. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, והתובעים חויבו לשלם הוצאות לנתבעים.