רע"א 53310-03-20

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשתו לסעד זמני. המבקש ביקש לערער על צווי עיקול על חשבונות הבנק שהטיל התאגיד (המשיב מס' 1) בגין חיובי אספקת מים שלא שולמו. בית משפט קמא קבע כי המבקש פעל בחוסר תום לב בכך שהסתיר תביעה קודמת בין הצדדים ולא הוכיח את הנזק שייגרם לו לא יוסרו העיקולים. לגופו של עניין, הסכימה ערכאת הערעור עם הערכתו של בית משפט קמא בדבר סיכויי הצלחתו של המבקש ומאזן הנוחות. נמצא כי ניסיונו של המבקש לקשור ביקור באתר של המשיבים להליך הנוכחי לא היה משכנע, ועל כן סיכויי ההצלחה היו נמוכים. באשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט כי אי תשלום חיובים לגוף ציבורי יפגע באינטרס הציבורי, בעוד שכל תשלום ניתן יהיה לקבל בחזרה אם טענות המבקש יאושרו מאוחר יותר. ערכאת הערעור הדגישה את שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט קמא בהחלטות על סעד זמני והדגישה כי המבקש לא עמד בתנאים לסעד זה. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור. בנוסף, חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיב מס' 1 ואוצר המדינה.