ת"א 12143-06-15

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב קביעת דמי החכירה המגיעים לתובעים שאדמתם הופקעה על ידי מדינת ישראל. המצב המשפטי לגבי דמי חכירה במקרים של הפקעה כפוף לסעיף 13 לפקודה, הקובע כי המופקע זכאי לדמי חכירה נומינליים או לריבית לא צמודה. נושא המחלוקת המרכזי הוא שיעור דמי החכירה הללו, כאשר מומחה התובעים מציע 6% והמומחה מטעם הנתבעת מציע 1.5% עבור קרקע חקלאית ו-2.5% עבור קרקע למגורים. התובעים ויתרו על חוות דעת המומחה מטעמי חוסר הצדקה לשיעור של 6% ובמקום זאת אימצו את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר שאול אושרת. חוות הדעת של אושרת, אותה אימץ בית המשפט, קבעה כי דמי החכירה יעמדו על 1.5% עבור קרקע חקלאית ו-2.5% עבור הדונם הראשון של ייעוד מגורים. תעריפים אלה התבססו על הערכת עסקאות השוואתיות ודמי שכירות שניתן היה לקבל בפועל בשוק הנדל"ן. בית המשפט גם דחה את טענות התובעים לשיעור גבוה יותר בהתבסס על פסיקות קודמות של בתי המשפט ועל דמי החכירה שדרשה רשות מקרקעי ישראל, וקבע כי יש להכריע בכל מקרה של הפקעה לגופו. יתר על כן, בית המשפט הבהיר כי דמי החכירה לפי סעיף 13 שונים מאלה הנגבים במקרים של תפיסת קרקע בלתי חוקית. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעים והורה לנתבעת לשלם 104,512 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.2019, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.