ע"פ 6726-08-10

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דין של בית משפט השלום בקריות בנוגע לשלושה תיקים מאוחדים הקשורים לעבירות מס. הערעור הראשון, שהוגש על ידי המדינה, ביקש לגזור עונש חמור יותר על המערערים, א.ש. אביב מזון בע"מ ושי סלמן, שהורשעו באי הגשת דוחות מס תקופתיים רבים. המדינה טענה כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את חומרת העבירות ואת תדירותן, וכתוצאה מכך גזר עונש מקל. הערעור השני, שהוגש על ידי חברת אביב וסלמאן, ביקש להקל בעונשם בשל קשיים כלכליים, בהם קריסת רשת קלאבמרקט ומלחמת לבנון השנייה, שהובילה לכאורה לעבירות המס. הם גם הדגישו את חשיבות תפקידו של סלמאן בפעילות החברה ואת האפשרות לקריסה אפשרית של הסדר הנושים אם ייכלא. ערכאת הערעור קבעה כי לא תקבל ראיות נוספות, ובכך חיזקה את העיקרון לפיו תפקידה של ערכאת ערעור אינו לדון מחדש בתיק. עוד נמצא כי בית משפט קמא שקל את הגורמים הרלוונטיים ולא שגה בגזר דינו. הקשיים הכלכליים שנקלעו אליהם נקלעו המערערים, לרבות השפעת קריסת קלאבמרקט והמלחמה, לא הצדיקו את עבירות המס. בית המשפט הכיר באינטרס הציבורי בגביית מסים, אך לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, מה גם שהמצבים הקשים שצוינו לעיל קדמו לחלק מהעבירות. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי יחידים אינם יכולים להשתמש בכספים המיועדים למסים לצרכיהם, גם אם הם נקלעים לקשיים כלכליים. באשר לערעור המדינה על החמרת העונש, חזר בית המשפט על הקריטריונים המחמירים להתערבות בערעור בגזר הדין והגיע למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא ראוי, ודחה את שני הערעורים. כתוצאה מכך, גזרי הדין המקוריים עמדו בעינם, כאשר על שי סלמן נגזרו 18 חודשי מאסר על השעיה וקנס של 150 אלף שקל, בעוד שחברת אביב קיבלה קנס של 50 אלף שקל. בית המשפט הורה לסלמאן להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ב-30 בינואר 2011. על פסק הדין חתמו השופטים א' גרשון, א' אימפריאל וצ' שרון-נתנאל.