ע"א 11751-10-12

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים ממחלוקת על שכר טרחה בין המערערים (לקוחות) לבין המשיבים (עורכי דין). הסוגיות העיקריות הן: טענת הסף בדבר התיישנות; גובה שכר הטרחה שהלקוחות חייבים לעורכי הדין, והאם שכר טרחה זה שולם במזומן; והשתק שיפוטי, בנוגע לתצהירים סותרים שהגישו עורכי הדין בהליכים שונים. בית המשפט מצא כי עילת התביעה בעניין שכר טרחה שלא שולם קמה בסמוך להודעת ההתפטרות של עורכי הדין מייצוג, כלומר תקופת ההתיישנות לא פקעה. באשר לגובה שכר הטרחה, קיבל בית המשפט את הסכם שכר הטרחה בכתב של עורכי הדין על פני הטיעון בעל פה של הלקוחות, וקבע כי שכר הטרחה עומד על 5% ממחיר המכירה של נכס, בתוספת מע"מ, עבור עבודת עורכי הדין בארבעה תיקים, לרבות הליך כינוס נכסים. עוד קבע בית המשפט כי טענת הלקוחות לתשלום במזומן לעורכי הדין לא הוכחה, וכי תצהיריהם הסותרים של עורכי הדין השתיקו אותם מלטעון טענות מסוימות מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי. בית המשפט קבע מהו הסעד המתאים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, והורה לעורכי הדין להשיב ללקוחות סכומים מסוימים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין עבור הלקוחות. התוצאה הסופית הכירה בחוב של הלקוחות לעורכי הדין, אך גם בדרישות המוגזמות של עורכי הדין ובהתנהלות מכבידה, מה שהוביל את בית המשפט להורות על הוצאות משותפות ומספר הוצאות נגד עורכי הדין.