ה"פ 26896-07-13

תקציר

הנתבעים טענו כי התובעת לחצה עליהם למכור את אדמתם במחיר נמוך באופן בלתי הוגן, וכי הסכם המכר אינו מחייב שכן הוא נחתם תחת לחץ. עם זאת, השופט מצא את עדויות הנאשמים כבלתי משכנעות, סותרות ומגמתיות. התברר כי דווקא הנתבעים הם שיזמו את המכירה ופנו לתובע. השופטת קיבלה את עדותו של התובע כי הנתבעים היו מעוניינים במכירה וכי ההסכם נחתם מרצון. לפיכך, טענת העושק וההטעיה נדחתה. יתר על כן, השופטת קבעה כי הסכם המכר, אף שאינו סופי, מהווה חוזה מחייב. המסמך כלל פרטים מהותיים כגון שמות הצדדים, פרטי הנכס, מהות העסקה והמחיר. התנהלות הצדדים לפני ואחרי חתימת ההסכם הצביעה אף היא על כוונתם להתקשר בחוזה מחייב מבחינה משפטית. בכך פסק השופט לטובת התובעת, וקבע כי ההסכם תקף וניתן לאכיפה. הנתבעים חויבו למלא את התחייבויותיהם ולרשום את המקרקעין על שמם בתוך 90 יום, על מנת שהתובע יוכל לרשום את זכויות החכירה על שמו, עם תשלום מלוא התמורה לנתבעים. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.