ע"א 24930-09-23

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים שעניינם תביעה לשיפוי הוצאות שנגרמו למשיבים בגין אכיפת מספר עבירות בנייה שביצע המערער. טענותיו הרבות של המערער, שכללו טענות המבוססות על "תפיסה פלילית", אי תחולת הדין הישראלי וכפל פיצויים, נדחו משלא היו מבוססות, או שאינן רלוונטיות למקרה הנדון. נמצא כי למשיבים עומדת הזכות לתבוע פיצויים בגין פעולות אכיפה שנעשו נגד המערערת, אשר היו בהתאם לתחיקת הביטחון החלה. בנוסף, בית המשפט לא מצא בסיס לטענות המערערת בדבר אכיפה בררנית, וכי הפחתת חובו של המערער על ידי בית משפט קמא לא הייתה מוצדקת. לפיכך, שונתה החלטת בית משפט קמא כך שתשקף כי על המערערת לשלם את מלוא הסכום הנתבע, ללא הפחתה של 35%. עם זאת, בית המשפט הורה על החזר אגרת בית המשפט בגין תביעתו שכנגד של המערערת, אשר נדחתה שלא כדין על ידי הערכאה הנמוכה יותר. לבסוף חויב המערער בהוצאות המשיבים, בסך של 123,216 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וסכום נוסף של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין.