בג"צ 7829/15

תקציר

עניינו של פסק הדין בעתירה המערערת על סמכותו של בית דין דתי לדון בענייני הקדש ציבורי, המצוי בדרך כלל בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי האזרחי לפי סעיף 37 לחוק הנאמנות. השאלה העיקרית הייתה האם לבית הדין הרבני האזורי יש סמכות לדון בתיק ההקדש. העותר לא העלה את הערעור השיפוטי בהזדמנות הראשונה, והשתתף בהליכים עד להכרעה שלא הייתה חיובית. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הסכמה או התנגדות מאוחרת של צדדים אינה מספיקה כדי להקנות סמכות לבית משפט אם אין לו סמכות חוקית. נמצא כי בית הדין הדתי חרג מסמכותו, שכן מדובר בהקדש ציבורי ולא בהקדש דתי, המחייב את הכרעתו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין הדגיש את חשיבותם של כללי הסמכות המהותית ואיזן זאת אל מול שיקולים של יעילות והגינות שיפוטית. למרות התנגדותו המאוחרת של העותר וחוסר תום הלב לכאורה, הגיע בית המשפט למסקנה כי לכללי השיפוט יש עדיפות, ובכך ביטל את ההליכים בבתי הדין הרבניים. הביטול היה מוצדק כדי למנוע החלטות סותרות ולהבטיח שניתן יהיה להתייחס לכל הטענות בפורום המשפטי המתאים. לפיכך, התיק הועבר לבית המשפט המחוזי, תוך שהעותרת חויבה לשלם הוצאות משפט בשל התנהלותה לאורך כל ההליך המשפטי. ההחלטה, בתמיכת השופטים מ' מזוז וא' ברון, ניתנה על ידי השופט נעם סולברג ביום 29.5.2019.