עת"מ 2110/04

תקציר

העותרים הגישו עתירה מנהלית לביטול היתר בניה שניתן למשיבים 2 ו-3. העותרים טענו כי ההיתר הוצא שלא כדין וסותר את תוכניות בניין העיר. לחילופין, הם טענו כי קיימת חריגה ניכרת מהתוכניות. המשיבים היו הבעלים של מגרש 220, מגרש משנה ב' והגישו בקשה להיתר בניה לבניית בית צמוד לבית העותרים במגרש 220, תת מגרש ג'. העותרים טענו כי הסכמת העותרת ניתנה מבלי שידעה את התוכניות וכי ההיתר סותר את התכנית החלה – זמ/2/263 – ואת נספח הבינוי המנחה שלה, שדרש מרחק של 3 מטרים בין הבתים. עם זאת, בית המשפט מצא כי לוועדה המקומית הייתה סמכות לאשר שינויים בנספח הבנייה, ומאחר שהעותרת נתנה את הסכמתה, ההיתר הוצא כדין. בית המשפט דחה גם את הטענה כי ההיתר היווה סטייה ניכרת מהתכנית, שכן הוא לא סתר את אופי התכנית או את אופי הסביבה ובהסכמת העותר לא היווה סטייה מהותית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ההיתר לא שינה את ייעוד המגרש וכי כל עניין בהסכמת העותר אינו רלוונטי לעתירה המנהלית. מאחר שהעתירה נעדרה כל שחר, דחה אותה בית המשפט מבלי לשקול את טענותיהם המקדמיות של המשיבים ולא הורה על הוצאות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.