ת"מ 580-09-09

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי תביעות ייצוגיות נפרדות והסכם פשרה משותף שהושג לאחר מכן בנוגע לאגרות העירייה. התביעה הייצוגית הראשונה, שהוגשה על ידי חזות, ביקשה השבת אגרות אשפה ואגרות מכבי אש שגבתה העירייה. השופט אישר חלקית את התביעה כתובענה ייצוגית בעניין אגרות האשפה, אך דחה את החלק באגרת מכבי האש. חזות ערער על ההחלטה בעניין אגרת מכבי האש, שעדיין תלויה ועומדת. גם התביעה הייצוגית השנייה, שהגישה לבני, ביקשה להשיב את אגרת מכבי האש. בינתיים ביקשה העירייה למחוק את בקשתה של לבני, שנדחתה על ידי השופט. בעקבות זאת הגיעו חזות, לבני והעירייה להסכם פשרה משותף הכולל את שתי התביעות. אלא שפנחס כהן, שהגיש גם תביעה ייצוגית נפרדת נגד העירייה בעניין תשלום אחר (דמי שירות), התנגד לאישור הסדר הפשרה. השופט בחן בדקדקנות את התנגדותו של כהן ומצא אותה חסרת שחר. ראשית, התנגדותו של כהן התייחסה באופן שגוי לסעיפי ההסדר, שתוקנו. שנית, כהן טען כי הסדר הפשרה הרחיב באופן פסול את הגדרת חברי הקבוצה הייצוגית, אך השופט סתר זאת בכך שהתייחס להגדרת הקבוצה בהחלטות קודמות ובבקשות עצמן. השופט הדגיש כי כהן אינו יכול לטעון כי הסדר הפשרה משתרע על עילות אחרות, כאשר טען בעבר כי תביעתו נגעה לאגרה נפרדת מאגרת האשפה. בנוסף, השופט ציין כי התנגדותו הנוכחית של כהן סותרת את עמדתו הקודמת, תוך שימוש בעקרון ההשתק השיפוטי, המונע מבעלי דין לאמץ עמדות סותרות בהליכים משפטיים. כמו כן, דחתה השופטת את טענותיו של כהן בנוגע להגדרת הקבוצה, והדגישה כי הגדרת הסכם הפשרה מייצגת כראוי את הקבוצות המפורטות הן בתביעות חזות והן בתביעות לבני, ובכך כוללת את כל התושבים ששילמו את שכר הטרחה שבמחלוקת. השופטת סיימה את דבריה בדחותו של כהן והורתה לו לשלם 7,500 שקל שכר טרחת עורך דין לכל אחת מהעיריות, חזות ולבני. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים המעורבים ומיום 23.7.2015.