עפ"ס 33031-11-25

תקציר

בבית המשפט העליון עפ"ס 33031-11-25 **המערערת:** פלונית **המשיב:** פלוני **ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' זיתוני) מיום 29.10.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.** **פסק-דין** **מבוא** הערעור שבפנינו עוסק בבקשת פסלות שהוגשה על ידי המערערת נגד שופט בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהלה דחה בקשה של המערערת לתשלום מקדמה כספית על חשבון איזון משאבים. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות, ומכאן הערעור שלפנינו. **העובדות הרלוונטיות** 1. הצדדים, בני זוג לשעבר, ניהלו הליך ליישוב סכסוך לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014. במסגרת הליך זה, הושגה הסכמה על מינוי מומחים (אקטואר, שמאי) לצורך הערכת רכוש. 2. בהמשך, הודיע המשיב כי לא הושגה הסכמה, והליך יישוב הסכסוך נסגר. 3. לאחר מכן, הגישה המערערת תביעת חלוקת רכוש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההודעה על הסכמות, שהוגשה בהליך יישוב הסכסוך, מחייבת את הצדדים גם בהליך המשפטי, וכי חוות דעת המומחים שהוגשו מכוחה מהוות חלק מהתשתית הראייתית. 4. המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון (בע"ם 2348/24). בדעת רוב, נקבע כי הסכמות ומסמכים שהוכנו לצורך משא ומתן בהליך יישוב סכסוך הם חסויים ולא יחייבו את הצדדים בהתדיינות משפטית, אלא אם הוסכם אחרת במפורש. השופט עמית (כיום הנשיא) סבר בדעת מיעוט כי הייתה הסכמה משתמעת לוויתור על סודיות וחיסיון. בקשה לדיון נוסף נדחתה. 5. בהמשך, דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה של המערערת לתשלום מקדמה כספית. בהחלטתו מיום 3.10.2025, התייחס בית המשפט לאופן ניהול ההליך על ידי המערערת, לשימוש שעשתה בהסכמות חסויות (כפי שנקבע בעליון), ולעובדה שסכומים ששילם המשיב למומחים "ירדו לטימיון". 6. בעקבות החלטה זו, הגישה המערערת בקשת פסלות, בטענה שתוכן ההחלטה והאופן שבו היא מנומקת מעידים על חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות. **הטענה המרכזית של המערערת** טענת המערערת היא כי החלטת בית המשפט מיום 3.10.2025, כפי שנוסחה, מעלה חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. לשיטתה, ההחלטה: * עושה שימוש אסור בפרטים חסויים מהליך יישוב הסכסוך, בניגוד להכרעת בית המשפט העליון. * מטילה עליה אשמה בגין תוצאות הליך יישוב הסכסוך. * משתמשת בשפה שיפוטית ענישתית, מתנשאת ומגמתית, המייחסת לה מניעים פסולים. * מציגה חוסר איזון בין התייחסותה למערערת לבין התייחסותה למשיב. **ניתוח משפטי – עקרונות הפסלות** 1. **המבחן החוקי:** סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי שופט יפסול עצמו מלדון בתיק אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. 2. **אופי הטענות:** בית המשפט העליון (השופט עמית) קבע כי טענות המערערת מכוונות בעיקרן כנגד החלטה דיונית (דחיית בקשת מקדמה), וכנגד ניסוחה. טענות מעין אלו, גם אם יש בהן ממש, מקומן להידון בהליך ערעורי על ההחלטה עצמה, ולא במסגרת בקשת פסלות. 3. **שימוש בחומרים חסויים:** אף אם בית המשפט טעה לכאורה ועשה שימוש בחומרים שאינם קבילים (לפי פסיקת העליון), אין בכך כשלעצמו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. טעות ביישום הדין או בשקילת הראיות אינה בהכרח מעידה על משוא פנים. 4. **אופי הערות השופט:** התבטאויות של שופט, גם אם הן ביקורתיות או שניתן היה לנסחן באופן מוצלח יותר, אינן מקימות עילת פסלות אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ברור כי דעת השופט "ננעלה" או שהוא מפלה באופן ברור. הערות ביקורתיות הנוגעות לניהול ההליך, גם אם הן נשמעות כעונשיות, אינן בהכרח סמן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין. 5. **תחושות סובייקטיביות:** תחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין בדבר משוא פנים או יחס עוין אינן מקימות עילת פסלות כשלעצמן, אלא אם הן מעוגנות בנסיבות אובייקטיביות המצדיקות חשש שכזה. **החידוש המשפטי והעקרונות המרכזיים בפסק הדין** 1. **הבחנה בין טענות ערעוריות לבקשת פסלות:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה הדקה אך המשמעותית בין טענות הנוגעות למהות ההחלטה הדיונית (שמצדיקות ערעור) לבין טענות המצביעות על חוסר אמון יסודי בשופט (שמצדיקות פסילה). טענות הנוגעות לניסוח ההחלטה, אף אם הן נוקבות, לא תמיד יעלו כדי חשש ממשי למשוא פנים. 2. **השלכות פסיקת העליון על הליכים קמא:** אף שבית המשפט קמא התייחס להשלכות הכלכליות של פסיקת העליון (סכומים ש"ירדו לטימיון"), בית המשפט העליון בפסק הדין אינו רואה בכך בהכרח הבעת אי-הסכמה מובהקת או קביעת עמדה קדומה. הוא מפרש זאת כהתמודדות עם מצב דיוני מורכב, גם אם בהקשר של החלטה שהתקבלה בהליך יישוב הסכסוך. 3. **גבולות הביקורת השיפוטית:** פסק הדין מחדד את העיקרון שלא כל ביקורת שיפוטית, אף אם היא נוקבת או קשה, מהווה עילה לפסילת שופט. יש להוכיח חשש ממשי למשוא פנים, ולא די בתחושת אי-נחת או חוסר הסכמה עם ניסוח או עם דברי ביקורת. 4. **הפרדה בין ניהול הליך להכרעה לגופו:** בית המשפט העליון מבהיר כי גם אם שופט מעיר הערות ביקורתיות על אופן ניהול הליך על ידי צד, אין בכך בהכרח להעיד על כך שהכרעתו לגופו של עניין תהיה מוטה. **החלטת בית המשפט העליון** בית המשפט העליון, בדעת רוב (השופט עמית), דחה את הערעור. נקבע כי: * טענות המערערת הן בעיקרן ערעוריות על החלטה דיונית, וכי אין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. * גם אם נניח שנעשה שימוש בחומרים שאינם קבילים, אין בכך כשלעצמו כדי להקים חשש למשוא פנים. * התבטאויות ביקורתיות בניסוח ההחלטה, כמו "אילצה את בית המשפט", אינן מגיעות לרף הנדרש לפסילה. * תחושות המערערת בדבר הפליה וחוסר איזון הן סובייקטיביות ואינן מבוססות די צורכן. **סוף דבר** הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות בסך 1,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.