מ"ח 6023/18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש למשפט חוזר על יסוד הטיעונים שהוצגו. המבקש, שהורשע בשורה של עבירות מין ואלימות, לא הביא ראיות מספיקות כדי להצדיק הליך חריג של משפט חוזר. הבקשה, המסתמכת בעיקרה על שני נימוקים, טוענת ראשית לקיומן של ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש. עם זאת, הביקורת השיפוטית מצאה כי הראיות החדשות כביכול, לרבות מאמר בעיתון, תמליל הרצאה וחוות דעת על גילוי עריות, לא היוו מסה קריטית של ראיות כדי להטות את ההחלטות הקודמות. הם גם לא נחשבו חדשים, שכן בתי המשפט כבר היו מודעים לסתירות בעדותה של העדה ולנסיבות עדותה. שנית, טען המבקש כי נגרם עיוות דין, תוך שהוא מזכיר את אי קבילות עדותו של בן הזוג לפי סעיף 3 לפקודת הראיות. בית המשפט דחה טענה זו והסביר כי הפקודה אינה חלה במקרים של עבירות מין שביצע בן זוג כלפי אחר. בנוסף, העבירות בהן הורשע המבקש, לרבות תקיפה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא, נחשבות לעבירות של "אלימות" לפי פקודת הראיות, מה שהופך את עדותו של בן הזוג לכשירה. עוד ציין בית המשפט כי מערכת היחסים הפוליגמית של המבקש עם מספר בני זוג בו זמנית הופכת את הפקודה ללא רלוונטית במקרה זה. פסק הדין התייחס גם לטענות בדבר מחדלי חקירה, וחזר והדגיש כי טענות אלה נבחנו לעומק ונדחו הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי ערכאת הערעור. היקפה של בקשה למשפט חוזר, הזכיר פסק הדין, אינו שמיעת טיעונים ישנים או הגשת ערעור נוסף. לסיכום, מצא בית המשפט כי הרשעתו של המבקש הייתה צודקת ואינה מצדיקה משפט חוזר במקרה זה.