תא"מ 4368-06-20

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את לקוחו, הנתבע, בהוצאות משפט. התיק נסב סביב פרשנות הסכם שכר טרחה ביניהם. בהסכם נקבע כי שכר טרחת התובעת יעמוד על 30% מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט, שישולם רק לאחר שהנתבעת תקבל תשלום ממעסיקיה - אותם היא תובעת - בצירוף תשלום נוסף בגין הטיפול בתיק ההוצאה לפועל, שייקבע בנפרד. הנתבעת טענה כי הסכימה לשלם את שכר הטרחה מהכספים שנגבו ממעסיקיה, ומאחר שלא קיבלה תשלומים כלשהם, היא אינה חייבת לתובע שכר טרחת עורך דין. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של הנתבעת להסכם, במיוחד לאור העובדה שהתובעת, כמנסחת ההסכם, הייתה צריכה להבהיר את התנאים. יתר על כן, הטענה כי יש לשלם לתובע גם אם לא נגבה כסף מהחייב לא הוזכרה בהסכם ולא הוסברה באופן ברור לנתבע. בתיק ההוצאה לפועל לא היה הסכם שכר טרחה בכתב, ובהסכם בעל פה, כפי שפורש על ידי הנתבעת, נקבע כי שכר הטרחה ישולם מהסכומים שייגבו מתיק ההוצאה לפועל. עוד טען התובע כי הוא זכאי לגמול הולם עבור עבודתו, אך בית המשפט דחה טענה זו משום שהתובע לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בה. נטל ההוכחה הוטל על התובע, אך הוא נמנע מלמסור פרטים על העבודה המשפטית שבוצעה או חוות דעת מומחה על הגמול ההולם. לבסוף, גם בתיק הפלילי לא היה הסכם שכר טרחה, וגם תביעות התובע לתשלום בקשר לתיק זה נדחו מאחר שהנתבע לא הסכים לכל הסכם בעל פה או בכתב לייצוג משפטי בהליך הפלילי. ככלל, בית המשפט פסק לטובת הנתבעת ודחה את טענות התובעת, תוך שהוא מבהיר כי לוח התשלומים של הסכם שכר הטרחה משמעותו שהתביעה מוקדמת מדי, שכן הנתבעת לא קיבלה תשלומים כלשהם ממעסיקיה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום.