סע"ש 6129-12-18

תקציר

מר מאהר חמודה, התובע, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בדרישה לתשלומים שונים הקשורים להעסקתו. התביעות העיקריות היו לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין הפרשות לפנסיה קצרות, הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשות, דמי הבראה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, דמי נסיעות, פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה ופיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר. בית המשפט פסק לטובת תביעתו של התובע לדמי הבראה, ופסק לו 1,556 ₪. כן קיבלה בית המשפט את תביעתו לפדיון חופשה, והורתה לנתבעת לשלם 29 ₪. השופטת פסקה לטובתו של התובע בעניין הוצאות הנסיעה ופסקה לו 7,568 ₪, שכן מהראיות עולה כי הנתבע לא פיצה את התובע במלואו בגין הוצאות נסיעתו. בית המשפט גם הורה לנתבעת לשלם 5,000 ₪ פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, בשל תנודות בשיעור השכר היומי שנרשם בתלושי השכר. עם זאת, רוב טענות התובע נדחו. השופטת מצאה כי התובע הועסק במשרה חלקית, ודחתה את תביעתו להעסקה במשרה מלאה ואת הדרישות להפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכן מהראיות עולה כי התפטר, ותביעתו החלופית לפיצוי בגין הפרשות קצרות נדחתה אף היא. גם תביעותיה של התובעת לדמי חגים ולפיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה נדחו מחוסר ראיות מספיקות. בסך הכל, פסק הדין קיבל חלקית את טענות התובע ופסק לו סך של 14,153 ₪ (לא כולל הפרשי ריבית והצמדה), שהם חלק קטן מ-260,394 ₪ המבוקשים בתחילה. מאחר שהסכום שנפסק היה נמוך משמעותית מהסכום הנתבע, החליט בית המשפט שלא לפסוק לתובע הוצאות משפט. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ההחלטה נחתמה על ידי נציגי הציבור והופצה לצדדים בחתימתו האלקטרונית של השופט בלבד.