בע"מ 1967/24

תקציר

פסק הדין דן בבקשה שנדחתה למתן רשות ערעור על החלטה פרוצדורלית בתיק בבית המשפט לענייני משפחה, בדגש על ערעור מדרגה שלישית, אשר לעיתים רחוקות ניתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או כדי למנוע עיוות דין. בית המשפט קבע כי רשות ערעור כזו מוצדקת רק במקרים חריגים והבהיר כי החלטת בית המשפט המחוזי, עליה ערער המבקש, לא פגעה באופן משמעותי בזכויותיו של המבקש ולא הציגה כל שאלה משפטית מהותית המחייבת ערעור. הדיון מרחיב על פרשנותו של סעיף 1(7) לצו בתי המשפט, הקובע כי לא ניתן לערער על ביטולים פרוצדורליים אלא אם הם פוגעים באופן מהותי בזכויות מהותיות. בצטטו תקדים, השופט פירט כי הוראה זו חלה רק על החלטות שבוטלו בשל היבטים פרוצדורליים מבלי לפגוע לגופו של עניין. פרשנות עקבית זו עולה בקנה אחד עם המטרה לייעל את ההליכים השיפוטיים ולהפחית עומסים מיותרים תוך שמירה על זכויות בעלי הדין. על אף חילוקי הדעות באשר לתחולתו של סעיף 1(7), ההחלטה הסופית נותרה בעינה שכן החלטת בית המשפט המחוזי נקבעה כמוצדקת לגופו של עניין. בהתאם לכך, בקשת רשות הערעור נדחתה מאחר שלא עמדה באמות המידה המחמירות של פגיעה בזכויות יסוד או בעוול מהותי, ולא נפסקו הוצאות.