ה"פ 52/03

תקציר

המבקשים, תושבי שוויץ, תבעו פיצויים ממחלקת עבודות ציבוריות/מדינת ישראל בגין הפקעת אדמותיהם לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תש"ג-1943, לצורך סלילת כביש. הקרקע המדוברת, שיועדה לשימוש חקלאי, פוצלה לשני חלקים על ידי הכביש. המבקשים טענו כי הם זכאים לפיצוי משום שאי רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, כנדרש בחוק, ואי הודעה על תפיסת הקרקע, גרמו להם נזק. עוד טענו כי הכביש פגע קשות בקרקע, שכן הוא אוסר על בנייה בטווח של 100 מטרים משני צדי הכביש, ומפצל את הקרקע לשני חלקים ללא כביש גישה בינם או אליהם. עוד טענו המבקשים, כי על אף שהשטח המופקע קטן מהשטח המותר בחוק ללא פיצוי (עד 25% מכלל שטח הקרקע), יש לפצות אותם בגין החלקה כולה בשל היקף הנזק שנגרם כתוצאה מההפקעה. מחלקת עבודות ציבוריות דחתה את הטענות וטענה כי המבקשים לא הוכיחו את מעמדם כבעלים רשומים, כי לא נגרם להם נזק וכי הנזק לקרקע אינו נרחב כפי שנטען. בית המשפט קבע כי המבקשים הם הבעלים הרשומים של הקרקע ועומדת להם הזכות לתבוע פיצויים. עם זאת, טענותיהם המבוססות על רשלנות והפרת חובה חקוקה נדחו, שכן המבקשים לא הוכיחו כי היעדר הערת אזהרה גרם להם לרכוש את הקרקע ללא ידיעת ההפקעה, או כי נגרם להם נזק כספי כתוצאה מכך. עוד קבע בית המשפט כי על מחלקת עבודות ציבוריות מוטלת חובה להודיע למבקשים על תפיסת הקרקע, וכי היא לא עשתה כן. עם זאת, מאחר שהמבקשים לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק בשל היעדר הודעה מוקדמת, נדחתה גם עילת פיצוי זו. באשר להיקף הנזק שגרמה ההפקעה, קבע בית המשפט כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין 25% הראשונים של השטח המופקע, כנדרש בחוק. טענת המבקשים כי הפגיעה הקשה ביתרת הקרקע מצדיקה פיצוי בגין החלקה כולה נדחתה. בית המשפט קבע כי הוראות תכנית המתאר הארצית המגבילות בנייה בסמוך לכביש לא פגעו קשות בקרקע, וכי האחריות לנזק זה מוטלת על רשויות התכנון ולא על מחלקת עבודות ציבוריות. יתר על כן, המבקשים לא הוכיחו כי שינוי ייעוד הוא בסבירות סבירה, ולכן לא יכלו לתבוע פיצויים בעילה זו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הכביש פגע קשות בקרקע בכך שפיצל אותה לשני חלקים ללא כביש גישה המחבר ביניהם או מאפשר גישה אליה. מחלקת עבודות ציבוריות נדרשה להתקין כבישי גישה סטטוטוריים בתוך שנתיים. אם לא תעשה כן, יהיו המבקשים זכאים לפיצוי בגין החלקה כולה. בית המשפט קיבל גם את טענת המבקשים כי מחלקת עבודות ציבוריות תפסה שטח החורג מההפקעה המותרת, והורה על פיצוי בגין שטח נוסף זה. לבסוף, בית המשפט הורה למחלקת עבודות ציבוריות לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.