עמ"ש 66895-08-22

תקציר

השופט, סארי ג'יוסי, קבע כי יש לקבל את הערעור. התיק עסק בסכסוך על חלוקת מניות בחברה בשם T, שהיו רשומות על שם אישה שנפטרה, בעלה ובנה. המניות חולקו בתחילה שווה בשווה בין האישה לבעלה בעת הקמת החברה, דבר המשקף את כלל שיתוף הפעולה. במהלך השנים הועברו חלק ממניותיה של האישה לבנה. בעת פטירתה נמצא כי המניות חולקו באופן לא שוויוני, כאשר המנוחה החזיקה ב-30% מהמניות, בעלה החזיק ב-35% ובנה החזיק ב-35% הנותרים. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי יש לחלק את המניות שווה בשווה בין הבעל לבין המנוחה, כאשר הבעל הוא הבעלים של מחצית מהמניות הרשומות על שמם בעת פטירתה. עם זאת, השופט ג'יוסי חלק על כך, וקבע כי מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם התקדימים המשפטיים, עם הראיות העובדתיות ועם השכל הישר. תחת זאת, היא טענה כי יש לחלק את המניות לפי הרישום בעת פטירת האישה, כלומר זכויותיו של הבן נובעות ממניות המנוח, כפי שנקבע בצוואה משנת 2011. השופט ג'יוסי הדגיש כי כלל השיתוף כבר יושם ומומצה כאשר המניות נרשמו תחילה באופן שווה על שם שני בני הזוג. היא התייחסה לחוק החברות, הקובע כי מרשם בעלי המניות מהווה ראיה לכאורה לנכונות הרישום, וציינה כי כל אחד מבני הזוג חופשי לנהל את המניות הרשומות על שמו כראות עיניו. היא גם דחתה את הטענה כי ידיעתו של הבעל על העברת מניות המנוח לבנה מעידה על הסכמתו או על הסכם בעלות משותפת. בסופו של דבר, השופט ג'יוסי הגיע למסקנה כי חלוקת המניות צריכה לשקף את הרישום בעת פטירת האישה, ולכן יש לגזור את זכויותיו של הבן ממניות המנוח. היא הציעה כי המשיבים – הבעל והבן – יישאו כל אחד בהוצאות המערערת בסך של 10,000 ₪. השופטות עפרה אטיאס ועפרה ורבנר הסכימו עם פסק הדין והסכימו כי יש לקבל את הערעור וכי חזקת השיתוף יושמה כאשר המניות נרשמו באופן שווה בין בני הזוג.