עב"ל 117-11-18

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה של מבוטח, המערער, נגד המוסד לביטוח לאומי, המשיב, להכיר בהתקף לב שעבר כתאונת עבודה. בית הדין לעבודה קבע כי האירועים המתוארים בערעור מהווים אירוע חריג בעבודה ומינה מומחה רפואי למתן חוות דעת בשאלת הסיבתיות. חוות הדעת של המומחה אישרה כי המערער אכן לקה בהתקף לב וכי קיים קשר סיבתי בין אירוע העבודה החריג לבין התקף הלב. עם זאת, הוסיף המומחה כי התקף הלב נבע למעשה ממספר גורמים, וכי בעוד שאירוע העבודה הוביל לחסימה בעורק אחד, המערער סבל גם ממחלה קשה בעורק אחר, אשר חייבה אותו לעבור ניתוח מעקפים לשניהם. חוות דעתו של המומחה התקבלה על ידי שני הצדדים, למעט המערערת, אשר ביקשה להסיר את ההתייחסות למספר גורמים הגורמים להתקף הלב, שכן היא נכתבה מעבר לסמכות שהוענקה למומחה. בית המשפט המחוזי קיבל את חוות דעתו של המומחה במלואה, לרבות הפרק השנוי במחלוקת, והורה למכון לשלם את הוצאות המשפט של המערערת, עליה ערער המערער. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, אישר את החלטת בית הדין האזורי וקבע כי המומחה לא חרג מסמכותו, שכן הוא רשאי לברר את הנסיבות הרפואיות כראות עיניו. בית המשפט רשם גם את הסכמת המכון לכך שחוות הדעת של המומחה תוצג בפני הוועדה הרפואית, אך היא לא תהיה מחייבת, והורה כי הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם.