עמ"ש 29522-05-13

תקציר

הערעורים בפני בית המשפט נסובים סביב קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין הסכם הממון בין המערערת לבין המשיב שנישאו בשנת 2004 ולא היו להם ילדים משותפים. עיקר המחלוקת נוגעת לפרשנותו ויישומו של הסכם ממון שנחתם בין הצדדים, אשר קבע בין היתר את זכויותיו של כל אחד מהצדדים במקרה של גירושין. המשיב עזב את הדירה המשותפת בשנת 2006 ובהמשך הגיש תביעה לפירוק השיתוף ותביעות נוספות. כן הגיש המערער מספר טענות כנגד המשיב. בית משפט קמא ביטל חלק מהסכם הממון והורה למערערת לשלם למשיב דמי שימוש נאותים בגין התקופה בה המשיב לא היה דייר בדירה המשותפת, תוך שהוא דוחה טענות אחרות של הצדדים. שני הצדדים ערערו על ההחלטה. בית המשפט סבר בדעת רוב כי יש לדחות את ערעורי המערערת ולקבל את ערעורי המשיב בחלקם, כך שחובותיהם המשותפות של הצדדים יחולקו שווה בשווה. עוד קבע בית המשפט כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שימנה רואה חשבון מומחה למימוש החובות המשותפות. השופט ג'יוסי חלק על כך בקובעו כי יש לדחות את ערעור המשיב בסוגיית דמי השימוש. השופטת טענה כי מאחר שבית משפט קמא לא מצא מניעה מצד המערערת לשוב ולהשיב את המשיב לבית המגורים וכי לא היו גירושין בין הצדדים, אין לפסוק למשיב דמי שימוש ראויים.