מ"ח 4678/17

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את בקשת המבקש למשפט חוזר על סמך הערכת עניינו, וקבע כי העילה אינה מספיקה כדי להצדיק הליך כזה. תחילה ניתח בית המשפט האם הוראות חוק בתי המשפט חלות על פסקי דין של בתי משפט ביהודה ושומרון, שנוצרו מכוח תחיקת ביטחון. על האפשרות למשפט חוזר חל סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, המותנה בראיות חדשות משכנעות או בחשש ממשי לעיוות דין. למרות שהכיר בפוטנציאל הטעויות של המערכת המשפטית, הדגיש בית המשפט את נדירותם של משפטים חוזרים, ושמר אותם למצבים חריגים. במקרה זה, ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו בדבר בנייה בלתי חוקית, וטען כי היא התרחשה לפני המועד הנקוב בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי פסילתו של המבקש אינה מוצדקת, שכן היא אינה עומדת בקריטריונים החריגים הנדרשים, והוא לא העלה סוגיה זו במועד בהליכים קודמים. המבקש הודה בביצוע העבירות בשנת 2010 והורשע בהתאם, מבלי שערער על הרשעה זו ולא הציג ראיות מפלילות חדשות. בנוסף, ציין בית המשפט כי אי ציות לצו הריסה וסוגיות הנוגעות לבעלות על הקרקע החלישו עוד יותר את עניינו. זאת ועוד, אישור רפואי המעיד על מצבו הנפשי של המבקש לא העיד על חוסר הבנה במהלך הודאתו. לפיכך, בית המשפט לא מצא חשש ממשי לעיוות דין וחזר והדגיש כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש למשפט חוזר, ובסופו של דבר דחה את הבקשה.