ערר 8050/22

תקציר

בעל חלקת אדמה בירושלים, הרשומה כחלקה 133, ביקש להרוס מבנה קיים ולבנות מבנה מגורים חדש לפי הוראות תמ"א 38 ותכנית 10038. הוועדה המקומית דרשה תשלום היטל השבחה, מה שהוביל את הבעלים לערר בטענה כי הם פטורים מחובה זו לפי סעיף 19(ב)(10) לחוק התכנון והבניה. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף פטור זה, החל על בנייה או הרחבה של דירות מגורים בתכניות מסוימות, לרבות תמ"א 38. הוועדה המקומית טענה כי השימוש הנוכחי בקרקע צריך להיות למגורים כדי להיות זכאי לפטור, ואילו המערערת טענה כי השימוש בפועל בקרקע טרם מתן ההיתר אינו רלוונטי. ועדת הערר הסכימה עם המערער וציינה כי משמעותה הפשוטה של תניית הפטור תומכת בעמדת המערער. בנוסף, הוועדה מתחה ביקורת על הפרשנות בדיעבד של הוועדה המקומית לחוק והדגישה את ההשלכות של הכרה בהיתר בנייה בלתי חוקי לכאורה. עוד קבעה הוועדה כי יש לנכות משווי המצב החדש את עלות כל המשימות הציבוריות הנדרשות במסגרת הפיתוח, והנחתה את הוועדה המקומית לספק שומת היטל השבחה מעודכנת. הערר התקבל, והוועדה המקומית חויבה לשאת בהוצאות המערער.