ת"א 57059-02-18

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, נפגע במהלך עבודתו כאשר נפלה עליו במת הרמה. התקרית התרחשה בעת שסייע לעובד אחר להזיז את הבמה דרך שער. הנתבע טען כי התובע אשם ועליו לשאת באחריות כלשהי לתאונה, אך השופט פסק לטובת התובע. הם מצאו כי הנתבעת התרשלה במתן נהלי עבודה לא בטיחותיים ולא אכפה אותם. עוד קבעה השופטת כי גרסתו של התובע לאירוע אמינה יותר וכי גרסת מנהלו של הנתבע לאירועים אינה מתקבלת על הדעת. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי רשלנות הנתבע הייתה הגורם העיקרי לתאונה. עם זאת, נמצא כי התובע תרם לאשמתו ב-10%, מה שיפחית את הפיצוי בהתאם. השופטת העריכה את נזקי התובע, לרבות נכות תפקודית, פגיעה בכושר השתכרות, עזרה מהזולת בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, נזק לא ממוני וניכוי רפלקטיבי בגין קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, שהסתכמו בסך 63,279 ₪. התובע היה זכאי לקבל פיצוי גלובלי, שכלל הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד (180,000 ₪), עזרה מאחרים (18,000 ₪) ונזקים לא ממוניים (50,000 ₪). סכומים אלה, בניכוי תגמולי המל"ל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי, ישולמו לתובע על ידי הנתבע.