ת"צ 11196-11-15

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית משום שהיא מבוססת על טענות שיש להפנות למנהל הארנונה ולוועדת הערר – הגורמים בעלי הסמכות והמומחיות לטפל בתביעות מסוג זה. המבקש, לעומת זאת, עמד על כך ששיטת החיוב של המשיב הייתה בלתי חוקית, פזיזה והתנהלה ללא כל הוכחת שימוש והחזקה כנדרש בחוק. עוד הדגיש המבקש כי המשיב סיווג את המקרקעין התפוסים על ידי המבקשים באופן שרירותי. המשיב ביקש לדחות את הבקשה על הסף, תוך שהוא מצטט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים במקרה דומה ומדגיש כי הערוצים המתאימים לערעור על ארנונה הם הליכי השגה וערעור ולא תובענה ייצוגית. המבקש, שעמד בפני סיכונים כלכליים ולא הצליח למצוא תובע חלופי, ביקש בסופו של דבר לסגת מהבקשה לאישור ללא צו להוצאות. לאחר ששקל את הטענות, אישר בית המשפט את הסתלקותו של המבקש ללא כל הוצאות, בהתחשב בהיעדר חוסר תום לב מצד המבקש, בחשיבותו הציבורית של הנושא הנדון ובהשפעה המרתיעה הפוטנציאלית על תובעים ייצוגיים פוטנציאליים אחרים. פסק הדין פטר את הצדדים מהוצאת הודעה על ההסתלקות, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.