רמ"ש 34855-09-20

תקציר

העותרת ביקשה לערער על החלטת בית משפט קמא בעניין מינוי גוף טיפולי שנוי במחלוקת וכיסוי ההוצאות הנלוות. ערכאת הערעור דחתה את בקשת רשות הערעור, תוך שהיא מציינת את שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בעניינים פרוצדורליים. ההחלטה למנות גורם טיפולי חדש בעקבות חוסר שיתוף פעולה עם הקודמת הייתה סבירה, וכך גם בחירת המטפל הספציפי, שהייתה מקובלת על שני הצדדים. בית המשפט הדגיש כי יש להתמקד בטובת הקטינים, במקרה זה, בקידום רווחתם ופתרון מצוקותיהם, ולא במריבות המשפטיות של ההורים הפרודים. זאת ועוד, טענת העותרת כי המטפל התמחה בניכור הורי, שלא היה המקרה הנדון, הופרכה שכן תפקידו של המטפל לא הוגדר ככזה על ידי בית משפט קמא. בית המשפט הכיר באתגר שבהליכים טיפוליים חוזרים ונשנים עבור הקטינים, אך לא ראה במינוי בלתי סביר. לבסוף, ציין בית המשפט את זמניותה של החלטת בית משפט קמא בעניין חלוקת ההוצאות, אשר שיקפה הסדרים קודמים. מאחר שהעותר לא סיפק נימוקים משכנעים לערעור, הבקשה נדחתה, וההחלטה לפרסם את פסק הדין, תוך מחיקת פרטים אישיים, אושרה.