עפ"ת 20570-06-24

תקציר

בפסק הדין המנותח דחה בית המשפט את תביעת המערער, ובכך חיזק את ההחלטה המקורית. המערער ערער על דו"ח הקשור לעבירת תעבורה, שהופק בספטמבר 2023, אך הועבר למשפט רק בחודש מרץ 2024, חמישה חודשים לאחר מכן, מבלי לבסס כראוי את נימוקיו לעיכוב או את האופן שבו נודע לו על הדו"ח. בית המשפט ציין כי בערעור לא הוגש תצהיר כדין או ראיות מהימנות המבססות את טענותיו בדבר מודעותו המאוחרת לדיווח. בא כוח המערער טען כי הדו"ח היה ידוע בשל שיטת הניקוד של משרד התחבורה, אם כי טענה זו לא הוזכרה קודם לכן לא בבית משפט קמא ולא בהודעת הערעור. במהלך הערעור הוגשה ערעור על הטענה כי הדו"ח לא התקבל. המערער לא הביא ראיות מתועדות המעידות כי לא קיבל את הדו"ח שלא באשמתו. על פי סדרי הדין נחשב דואר שנשלח לכתובתו המוכרת של המערער באבו סנאן כדואר שנמסר כדין למרות היעדר תעודת מסירה, שכן הדואר לא סומן כדואר שלא נמסר או הוחזר, ומכאן חזקה שהתקבל. כמו כן, התקנה תומכת בחזקת הקבלה לאחר 15 יום מיום משלוח הודעת דואר רשום בגין עבירות קנס, ומעבירה את נטל ההוכחה אחרת אל המערער, שלא עמד בו. באשר להתנגדות המערערת לרישומי המסירה של רשות הדואר, תקדימים, לרבות מבית המשפט העליון, מדגישים כי רישומים אלה מעידים די הצורך על מסירה, ובית המשפט אישר. בנוסף, טענת המערער בדבר עיוות דין לא הייתה מבוססת. בית המשפט הדגיש כי ערעור המבוסס על דחייה בלבד נעדר עילה מספקת אם אין הוכחה מוחשית, כגון הראיות המצולמות המפלילות ביותר במקרה זה בהן נראה המערער משתמש בטלפון סלולרי תוך כדי נהיגה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא טעה בהחלטתו. פיטורים אלה הוכרזו ביום 9.9.2024, בהיעדרם של הצדדים המעורבים.