בר"ע 2101-04-19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה להארכת מועד לערעור על החלטה. הבקשה נדחתה משום שלא נתמכה בנימוקים או נימוקים מיוחדים. המבקש לא סיפק כל הסבר ממשי לשיהוי בהגשת הערעור ולא הציג טענת הגנה משכנעת, דבר שפגע משמעותית בסיכויי הצלחתו. זאת ועוד, הטענות שהציג המבקש, כגון פשרה כספית עם העובד המתלונן ואישור רואה חשבון, לא נחשבו כנימוקים תקפים למתן הארכה, מה גם שלא התייחסו לסוגיה הספציפית שעל הפרק. בנוסף, המבקש לא העלה כל טענה בדבר שיקול הדעת שהופעל בהחלטה להטיל עיצום כספי, וגם אי הנוחות שנגרמה עקב ההחלטה המאוחרת של הוועדה בבקשת ההארכה לא נמצאה כהצדקה מספקת. פסק הדין התייחס גם לטיעון הפרוצדורלי של המבקש, אשר נדחה מאחר שלא היה תלוי ועומד ערעור בעת מתן ההליך. בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור, אך המשיב חויב לכסות את הוצאות המבקש בשל השיהוי המופרז והבלתי סביר בהליך קבלת ההחלטות בוועדה.