ת"א 13945-09-12

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את תביעת התובע לפיצויים בעקבות צו הפקעה שהוציא הנתבע. התביעה מתייחסת למספר חלקות קרקע בבעלות התובעת שהופקעו על ידי הנתבעת לטובת הציבור. הסוגיות העיקריות להכרעה הן שווי החלקות המופקעות, שיעור הפיצויים וזכאותו של התובע לפיצוי נוסף בגין הפקעות בעבר, פגיעה בשווי החלקות הנותרות ועצי זית בקרקע המופקעת. בית המשפט מינה שמאי מומחה שיסייע בקביעת שווי החלקות. המומחה הגיע למסקנה כי שווי הקרקע המופקעת הוא 135 ש"ח למ"ר, בהתבסס על עסקאות דומות באזור, תוך התאמה למיקום והקרבה לכביש. הנתבעת טענה כי התאמות המומחה אינן נכונות, אך בית המשפט מוצא כי מסקנותיו של המומחה סבירות ואין להפריע להן, בהתחשב באופייה הספקולטיבי והסובייקטיבי של הערכת השווי. כמו כן, בית המשפט מסכים עם קביעת המומחה כי יש לפצות את התובעת לפי שווי נכס בבעלות מלאה, קרי 150 ₪ למ"ר, כפי שהסביר המומחה התוספת לבעלות משותפת היא סבירה ומבוססת שוק. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת לפיצוי נוסף בגין עצי זית, שכן שווי חלקות ההשוואה כולל את ערכם של עצי זית כלשהם, ופסיקת פיצוי נוסף כמוה כספירה כפולה. גם תביעת התובעת להפקעות קודמות בגין צווים משנת 1964 נדחתה, שכן התובעת לא הביאה ראיות או הסברים מספיקים לשיהוי בתביעת הפיצויים. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בגין ירידת ערכן של החלקות הנותרות עקב ההפקעה, בשיעור של 30% מערכן. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין חלקה 19, שכן הוא לא ביסס את זכויותיו בנכס. בהתאם לכך, בית המשפט פוסק לתובע פיצוי כולל בסך 1,310,865 ש"ח, מותאם הפרשי הצמדה וריבית, בניכוי הסכום הבלתי שנוי במחלוקת שכבר שולם על ידי הנתבעת. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע את חלקו בשכר טרחת המומחה ובהוצאות משפטו, בסך 50,000 ₪.