ע"א 67335-10-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (חוק השוויון) בשל חוסר נגישות שהוביל לחוסר יכולתו של המנוח, מוחמד שהאב רמדאן, לגשת למוסדות ציבור מסוימים בקהילתו. לאחר מותו תיקן יורשו, ג'וואהר שיהאב, את התביעה, וביקש לרשת את זכותו לפיצויים. בית משפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי הזכות לנזק לא ממוני היא אישית ואינה ניתנת להעברה ליורשים. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת המערער בקובעה כי על פי סעיף 19(א) לפקודת הנזיקין, כל עילת תביעה נזיקית שהמנוח יכול היה לתבוע ממשיכה לעמוד לטובת עזבונו, לרבות תביעות נזיקין לא ממוניים. השופט הדגיש כי מותו של הנפגע אינו מפקיע את זכויותיו, העוברות ליורשיו ללא כל הסתייגות. זאת ועוד, ההבחנה שעשה בית משפט קמא בין נזק ממוני לנזק לא ממוני לא נתמכה בפסקי דין קודמים או במקורות ספרותיים. לפיכך, הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע האם אכן התרחשה בעיית אי הנגישות ולחשב את סכום הפיצוי שהיה מקבל המנוח, אשר לאחר מכן היה עובר המערער בירושה כיורשו. המשיב חויב לשלם למערער את שכר טרחת הערעור ושכר טרחת עורך דין.