ת"א 63042-12-14

תקציר

הנתבע טען כי הוא אינו אחראי לפרסומים המדוברים וכי מכתב ששלח לתובעת לא הופץ לאחרים המוזכרים בו. בית המשפט מצא כי הנתבעת פרסמה את הפרסומים, לרבות מכתב ומודעות שנתלו בבית כנסת, אך המכתב נשלח רק לתובע ולא לנמענים אחרים שצוינו, והתובעת היא זו שהפיצה אותו. הפרסומים והשיחה עם צד שלישי היוו לשון הרע. עם זאת, הם היו מוגנים על ידי מספר הוראות בחוק איסור לשון הרע, ובהן אמת בפרסום, תום לב והגנה על אינטרס אישי לגיטימי, שכן הן היוו ביקורת מידתית על התנהלות האגודה המנהלת את בית הכנסת, ורובן התבססו על עובדות נכונות. המניע של הנתבע היה להסדיר את פעילות העמותה כדין, ומעשיו לא כוונו אישית כלפי התובע. אמנם התנהלותו של הנתבע הייתה בוטה, אך הנסיבות הצדיקו הענקת הגנה, והתביעה בגין לשון הרע נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 7,500 ₪.