סע"ש 52145-01-19

תקציר

התובע, עובד תבע את מעסיקו לשעבר בגין גמול שעות נוספות, פיטורים שלא כדין, השלמת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בתקופת ההודעה המוקדמת והחזר הוצאות דלק. המעסיק טען כי העובד לא ביצע כל עבודה בשעות נוספות ואף לא השלים את שעות העבודה הסטנדרטיות של עבודתו. בתביעה הראשונה חילק בית הדין את תקופת העסקתו של העובד לשני חלקים. בחלק הראשון, מתחילת העסקתו ועד אפריל 2018, המעסיק לא הציג רישומי נוכחות כלשהם, ולכן נטל ההוכחה נפל עליהם. עם זאת, העובד לא סיפק כל ראיה או טיעון משכנע לתביעתו, ואילו המעסיק תמך את טענתו בראיות בזמן אמת. בית הדין קיבל את גרסת המעסיק וטען כי גרסת העובד אינה אמינה. בתקופה שבין מאי 2018 לסיום העסקתו הוצגו רישומי נוכחות, כך שנטל ההוכחה היה על העובד, בו לא עמד. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד אכן עבד מספר שעות נוספות בתקופה זו ופסק לו 718 ₪ כגמול שעות נוספות. גם תביעת העובד לפיטורים שלא כדין נדחתה. לטענת העובד, לאחר השימוע נאמר לו שהוא יכול להמשיך לעבוד כרגיל, ולכן היה על המעסיק לערוך שימוע נוסף לפני פיטוריו . בית הדין מצא כי לא התקבלה החלטה כזו ונמסר לעובד כי העסקתו נמשכת "לעת עתה". בית המשפט ראה את הזמן בין הדיון לבין ההחלטה לפטר אותו סביר, במיוחד משום שהוא כלל את חגי תשרי. תביעת העובד להשלמת פיצויי פיטורים והפרשי שכר בתקופת ההודעה המוקדמת התקבלה בחלקה. בית הדין קבע כי חלק מהתשלומים שקיבל העובד היו חלק משכרו הקובע לפיצויי פיטורים, וחישב כי עמלת המכירה הממוצעת ששולמה לו ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו תעמוד על 1,737 שקל. שכרו הקובע של העובד לפיצויי פיטורים היה אפוא 12,237 ש"ח, מה שזיכה אותו בפיצויי פיטורים בסך 24,474 ש"ח. מאחר שהעובד כבר קיבל 22,211 שקל, פסק לו בית הדין 2,263 שקל נוספים. תביעות העובד להחזר הוצאות דלק וגמול בגין עבודה בשעות נוספות נזנחו בסיכומים שהוגשו מטעמו ונדחו על ידי בית המשפט. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בשל סכום התביעה הקטן שהתקבל, וההפרש בין סכום זה לסכום הנתבע במקור.