ב"ל 62618-10-21

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי ניקיון ובנייה, תבעה את המוסד לביטוח לאומי (הנתבעת) להשבת דמי הביטוח ששילמה עבור עובדיה, לרבות עובדים מחו"ל, לאחר שהנתבעת ייחסה את משכורות העובדים לבעלי השליטה בחברה. בית הדין לא מצא ראיות ליחסי עובד-מעביד בין התובע לבין העובדים בחו"ל. התובעת לא הצליחה להוכיח כי העובדים השתלבו בעסקיה בישראל או כי היה לה קשר כלשהו לעבודתם בחו"ל. במקום זאת, בית המשפט מצא כי החברה שימשה צינור מלאכותי להעברת כספים מבנו של בעל המניות, שניהל עסק בארה"ב, לעובדים שם. הבן, קיריל, ריכז את הפעילות בחו"ל, ובעליה של התובעת, אלכס, התרחק מהם בטענה למעורבות או ידיעה. בית המשפט קבע, כי הנתבעת ייחסה כדין את השכר לבעלי השליטה בהתבסס על חוזר המתייחס למצבים בהם מעסיק מדווח באופן כוזב לעובדים על הפחתת פרמיות המס והביטוח. החוזר קובע כי במקרים אלה ההכנסה המדווחת שייכת למעסיק, דבר המביא להגדלת הכנסותיו ולביטול תקופות ביטוח. מכיוון שקיריל היה הכוח המניע מאחורי הפעילות בארה"ב, בית המשפט ראה בו בעל שליטה עקיף. זאת ועוד, התנהלות התובעת, שנועדה למקסם רווחים באופן מלאכותי, הצדיקה את ייחוס שכר העובדים לבעלי השליטה. בית הדין הצביע על פערים משמעותיים בין דיווחי התובעת לנתבעת לבין הכנסותיהם בפועל של העובדים מחו"ל, דבר המצביע על כוונה להציג מצג שווא של הוצאות. בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבע, דבר המשקף את חוסר שביעות הרצון של בית המשפט מהתנהלותו ומהתנהלותו של העומד בראשו, אלכס. ההחלטה הדגישה את חוסר האותנטיות והראיות המשמעותיות התומכות בטענות התובע.