ת"א 57401-01-13

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים לרישום זכות הבעלות שלהם בנכס בחנות מבלי להכיר בהערות האזהרה לטובת הנתבעים (3 עד 4). תחת זאת, השופט קובע כי בעלותם של התובעים כפופה לזכויות הנתבעים כאמור בהערות ההתראה, ובפרט זו מיום 7.12.87. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, התובעים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לחוב הכלכלי המגיע לאורן (הנתבע) ולהערת האזהרה שנרשמה לטובתם. שנית, הסכם בוררות שנחתם בין הצדדים בשנת 1996 הכיר במפורש בשעבוד של אורן על החנות. הסכמת התובעים להסכם זה, שמטרתו מימוש מכירת החנות לפירעון החוב, מעידה על הכרתם בזכות המועדפת של אורן. הדבר נתמך גם בתצהירים שונים שהגישו התובעים לאורך השנים, המאשרים את תוקפו של השעבוד. בנוסף, השופטת מתייחסת להסכם הפשרה שנחתם מאוחר יותר, שאורן לא היה צד לו, וטוענת כי הוא אינו מבטל את השעבוד הקיים או גובר על זכויותיו של אורן על פי פסק הבוררות. גם טענות התובעים לפירעון מלא לאורן נדחות, שכן שאלה זו הוכרעה בפסקי דין קודמים, וקבעה חוב של מיליוני שקלים. יתר על כן, השופטת אינה מוצאת כל הצדקה לטענת התובעים לפטור על בסיס הפטור הנטען של חברה אחרת, גיהד. לבסוף, חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 70,000 ₪ לנתבעים 3 ו-4, ו-10,000 ₪ הוצאות ודמי שכירות לנתבעת 5.