ת"א 1782/05

תקציר

התובע, שהיה בקשר רומנטי קצר עם הנתבע, תבע אותה להשיב לה 145,000 ₪ שהעביר לה, בטענה שמדובר בהלוואה. הנתבע טען כי מדובר במתנה. השופט פסק לטובת הנתבע והסביר כי נטל ההוכחה מוטל על התובע, שלא הביא כל ראיה בכתב להסכם ההלוואה, בעוד שגרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר. טענת התובע כי הכסף היה הלוואה ל-30 יום הייתה בלתי סבירה וסותרת את עדותו שלו. גם היעדרותו של העד הנטען מטעם התובע, שתצהירו הוגש אך מאוחר יותר חזר בו, עמדה לדין נגדו. השופט קיבל את טענת הנתבע כי מדובר במתנה, וציין כי מרגע שניתנה מתנה, לא ניתן לחזור בה. התובעים חויבו לפצות את הנתבעת בגין הוצאותיה המשפטיות, בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ.