ע"א 463/65

תקציר

פסק הדין מתייחס לרשות המופקדת על שומת הארנונה. המערערים טענו כי דרישת ראש העיר לערוך ביקורת על לוח השומות לא אושרה על ידי המועצה ולכן אינה תקפה. טענה זו לא התקבלה על ידי ועדת השומה וועדת הערר, מה שהוביל את המערערים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי יש להפנות טענות אלה לבג"ץ. לאחר מכן פנו המערערים לבית המשפט העליון, שהתמודד אף הוא עם שאלת הסמכות. דעת הרוב של השופטים זוסמן, ברנסון ולנדוי קבעה כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לדון בערעור והורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מלא. השופט זוסמן ביסס זאת על הרעיון כי לבית משפט לערעורים יש סמכות להכריע בכל שאלה מקדמית הקשורה לעניין הנדון. במקרה זה, שאלות הנוגעות לסמכותן של ועדות השומה והערר יכולות להיות מוכרעות על ידי בית המשפט המחוזי לצד הערעור. השופט לנדוי הסכים והדגיש כי פיצול סמכויות ואילוץ המערערים להתמודד בין ערכאות שונות אינם רצויים. עם זאת, השופט ויתקון ודעת מיעוט של השופט מני קבעו כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בשאלות הסמכות, אותן יש להפנות לבג"ץ. השופט ויתקון טען כי עילות הערעור המצומצמות של המחוקק פירושן שבג"ץ צריך להיות הגוף המוסמך לטפל בתביעות אלה. למרות שהשופט ויתקון הכיר בכך שתוצאה זו מצערת, ואילצה את משלמי המסים לפצל את מאבקיהם, עליהם להפנות תביעות השוללות שומות לבג"ץ.