ד"מ 54887-06-17

תקציר

התובע, עובד, והנתבעת, מעסיקתו, סיכמו על שכר חודשי של 10,000 ₪, ללא אזכור שעות נוספות או שעות עבודה. המעסיק לא מסר לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו, כמתחייב בחוק. תלושי השכר של העובד שיקפו גם את שכר הנטו המוסכם של 10,000 שקל, אך המעסיק חילק את השכר לשני מרכיבים: "שכר" ו"שקל נוסף". המעסיק לא ניהל רישום של שעות העבודה של העובד. העובד טען כי רכיב השעות הנוספות לא הוסכם ואינו נפרד משכרו הרגיל. המעסיק טען אחרת, וקבע כי שולמו לעובד שעות נוספות גלובליות וכי הרכיב הנוסף אינו חלק משכרו הרגיל. המעסיק גם לא הביא כל ראיה לשעות הנוספות לכאורה שעבד העובד או להסכם כלשהו בין הצדדים בעניין זה. בית הדין פסק לטובת העובד וקבע כי השכר המוסכם הוא שכר כולל המהווה את שכרו הרגיל של העובד, שעמד על 10,000 שקל נטו (16,733 שקל ברוטו). סכום זה לא כלל תשלום שעות נוספות. המעסיק חויב לשלם לעובד 16,727 ₪ כהשלמה של פיצויי פיטורים ו-6,666 ₪ בגין היעדר הפרשה לפנסיה, שני סכומים שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויחויבו בריבית כנדרש בחוק החל מיום 1.1.2017 ועד למועד התשלום המלא. כמו כן חויב המעסיק לשאת בהוצאותיו של העובד, סכום של 1,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.